מלאכת מחשבת חלק ב שט

בתוכם. הוא דבר בלתי מובן. בהיות מבואר הדבר שבתוכם ובקרבם פינחס יושב? וגם על רש"י תלונתי שהרבה לפרש בנקמו את נקמתי בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף וכל אלו דברי מותר וכפל ענין במלות שונות לאין צורך? ובטרם בקרב אל פירוש הדברים נסתכל במה שאמרו חז"ל בזמן שיש דין למטה אין דין למעלה אין דין למטה יש דין למעלה. כי אמנם יש להפליא במאמר הזה וכי ראוי לעשות דין למטה כדי שה' שופט כל הארץ לא יעשה משפט? הלא טוב לנו להניח הדין לאדון הכל יבוא בעל הכרם וישפוט תבל בצדק כי המשפט לאלהים הוא אל אמונה ואין עול והאדם יראה לעינים ואולי יצא מתחת ידו משפט מעוקל? אלא הדבר כך הוא כי הי"ת רם ונשא ובלתי תכלית ואם יחטא איש אליו ופללו אלהים ראוי שיהיה ענשו בלי תכלית. אלא שהי"ת דן האדם כדרכו כי בשר המה מרוב חסדיו עם בריותיו לפנים משורת הדין. על כן אמר הכתוב (תהלים ס"ב) ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו רצונו שזהו חסד האל שנותן לאיש עונש כפי מעשיו לערך החוטא ולא לערך מי שחטא לנגדו שהוא בלתי תכלית. וכן אמר (עמוס ג') רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם כלומר בשביל אהבתי אתכם אפקוד עונותיכם עליכם ואחשבם לערככם ולא לערכי. כי אמנם בראשית ברוא אלהים אדם על הארץ כאשר חטא וגורש מגן עדן דנו אלהים בעונש נצחי לו ולבניו עד סוף כל הדורות וראה הי"ת בחסדיו שאין העולם מתקיים במדת הדין לפיכך שתף מדת הרחמים שידינם מכאן והלאה כאשר הם ולא לערך מי שחטאו נגדו. וזהו מאמר ה' (בראשית ו') לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר פירוש אין לי לדון ברוחי האדם בעונש נצחי לעולם בשביל שהוא בשר וראוי לדונו כערכו. וזה בדבר שאינו חלול ה' או שנוגע באחרים שהיה להם למחות ולא מיחו כי אז יתפשו כלם בעונו ולא יעשה כן בדיני אדם שהאיש לבדו בעונו ימות. שכן כתיב בנותן מזרעו למולך (ויקרא כ') מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן וגו' ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך. לבלתי המית אותו ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו. הרי שאם סקלוהו עם הארץ הדין עשוי ונסלח למשפחתו ולכל הזונים אחריו. ואחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת תבין ותשכיל הטעם שצונו ה' על הדין ועל המשפטים. כי אם נעשה אנחנו דין למטה ונעניש החוטאים לערכנו כבר נעשה הדין והמשפט בעונש קל והדין עשוי וניכפר להם הדם כי אין אדם נידון בשני דינין. אבל אם אין דין למטה אז בהכרח יש דין למעלה ואולי יהיה העונש גדול כפי המעניש כאשר לפעמים הדין חוזר לסיני לגודל הפשע או להעניש גם מי שלא מיחה כמו בעכן ששב כל ישראל ניגף לפני אויב בחטא היחיד וכשסקלוהו בית דין יצא כל ישראל נקי. הלכך אם פינחס לא היה מקנא לאלהיו ולא עשה דין למטה והוא המשפט לבועל ארמית שקנאים פוגעים בו הנה היה ראוי שיעשה דין זה למעלה ושיהיה הי"ת בעצמו המקנא וימשך מזה כי יהיה העונש גדול ויכלה כל ישראל ח"ו על כי הפשע בזה חמור ותלי בחלול ה' בפרהסיא וכל העם במרד ובמעל שלא מיחו ביד החוטאים כמו שנאמר (יחזקאל ט') וממקדשי תחלו. לכן אמר פינחס וגו' השיב את חמתי ולא כליתי את בני ישראל מתוך שהוא הביא דין זה בתוכם ועשה הדין למטה בקרב ישראל בקצפו את הקצף שהיה לי לקצוף סבב שהיה העונש כדין המעניש והאיש לבדו הוא ימות בעונו ואין לנו להעניש על שלא מיחו כי לפנינו אינו גלוי. אם