מלאכת מחשבת חלק ב שו

על ידם כי לפחות אם לא יזכו לקלל למה יברך מי שאינו ראוי לברכה? אם לא בזכות ישראל הזוכים לברכה בקום עשה! וסרה בזה כל ערמת בלעם ומחשבתו אשר חשב להתנצל על שרי מואב. על כן עתה בלק חזר לטענתו הראשונה שהיה טוב לבוא אליו לבדו בלי שרי מואב כאשר ראה בעיניו ולבבו הבין שעם מואב לא קלל אבל ברך אם כן אין האמת כדברי בלעם שעמו לבדו לא יוכל דבר מאומה ועם שרי מואב זכותם יעמוד לו לקלל. זהו שאמר בלק מה עשית לי לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך רצונו מה זה עשית לי שלא רצית לבוא בעבורי אלא עם שרי מואב שיזכו לקללם אין זה כדברך כי אני לקחתיך לקוב ולכל הפחות אם לא זכיתי לזה לא היית מברכם אבל הנה ברכת ברך עתה אף עם שרי מואב אם כן אין ממש בטענתך. השיבו בלעם שאין מספיק היות שמה שרי מואב כשישא משלו שיזכו לקלל אלא היה צריך שיהיו עמו כאשר נגלו אליו האלהים בארצו והרשהו לילך ועתה אי אפשר שכבר נגזרה גזירה ויצא הקצף מלפני ה' לבלתי קלל כי לא זכה בלק. על כן אמר הלא את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר כלומר אי אפשר לחדש דבר עתה כי אני צריך לשמור ולדבר עתה הדבר השמור בלבי אשר שם אלהים בפי ביום ההוא ולא אוכל להפוך עתה בזכות אחרים. ויהיה פירוש אשר ישים כמו שם וכן לשון המקרא כמו (שמות ט"ו) אז ישיר משה ודומיהם. אולם בלק קיים במאמרו רלה לנסות אם בלי שרי מואב לבדו לפחות לא יברכם על כן אמר לכה נא אתי אל מקום אחר וקבנו לי משם ירצה לבדי בעבורי ולא עם שרי מואב ובלעם הערום תכף שב אליו קדם ובא בהיות שרי מואב אתו על כן בלק קפץ ואמר לו מה דבר ה'? והיתה כוונתו שיגיד לו אם רצון ה' לקלל או לא. ולא היה חפץ שישא משלו ויברכם כאשר בתחילה. והוא לא כן עשה אלא מבלי ענותו נשא משלו ואמר לו וכו'. לכן צעק בלק גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. אני אעשה בפעם הזאת שאם לא תקבנו לא תברכנו ולא תאמר דבר בפיך שלא ברצוני כאשר לא יהיה קבוצנו עם שרי מואב אלא אני לבדי עמך ואין לזרים אתנו וידוע נדע אם כדבריך שלא נזכה לקלל אלא עם שרי מואב. והיה דבר בלעם אליו הלא דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר ה' אותו אעשה כלומר אל יחרה אפך על שדברתי אל כלם ולא אליך לבד. כי אני מוכרח לעשות כאשר יצוני ה' אלהי לדבר בקהל ועדה או לך לבדך ואין הדבר עוד תלוי בזכות כי כבר נע ונד. ועם כל זה בלק בטענתו לכה נא אקחך אל מקום אחר וגו' פירוש אם יישר בעיני האלהים שתקללם בשבילו ולא בשביל שרי מואב כאשר אחרת ועד הנה לא נסית הדבר הזה. וכאשר ראה בלעם כמו שאמרנו שלא רצה ה' שלא יקלל לבד ויוכל לתלות הטעם על מעוט זכות מואב או בלק אלא כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל בקום עשה והיות הדבר בפרסים מראה באצבע שבכונה רצה ה' לזכות את ישראל נתפרדה החבילה ולא עוד הביט להתנצלותו ולערמתו לומר שמואב או בלק לא זכה אלא עזב הדבר אל האמת והודה ולא בוש על כן לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים רוצה לומר לא רצה לקיים דבריו הראשונים ולשוב אל בלק בעת וזמן שיהיה עם שרי מואב כאשר עשה עד כה וגם לא שם אל המדבר פניו לדרוש את ה' (ויהיה לא שבראש הפסוק מושך עצמו ואחר עמו כאלו אמר ולא הלך לקראת נחשים ולא שת אל המדבר פניו) ולא המתין שישאל לו בלק מה דבר ה'. אלא וישא משלו ויאמר שם בלי הכנה בעת שבלק לא האמין שידבר ולא הניחו לתת עליו בקולו לאסור איסר על