מלאכת מחשבת חלק ב שה

עשה את כל הכבוד הזה ולא משנאת מואב. לפיכך רבה רעת האדם בלעם בעיני ה' יתברך אשר מרוב חשקו לקלל ישראל ולהרבות בכבודו ולמעט בכבוד שמים הלך הוא לעורר השרים והזקנים שבארצו שילכו עמו אל בלק מה שבלק לא צוה ולא עלה על לבו. ובאמור ה' אליו לא תלך עמהם לא תאור את העם פירוש לא תלך עמהם כדי שלא תאור אם כן אם לא יקלל ילך. והוא ברוע זדונו לא הגיד לשלוחים שהי"ת אינו רוצה שיקלל ישראל אלא מצא עילה כי מאן ה' לתתו להלוך עמם מפני שאינם חשובים. על כן ויקומו שרי מואב גם היושבים בפתור וילכו אל בלק להגיד אליו כי עשו מה שמוטל עליהם ולא הועיל להביאו. וטעם אמרם מאן בלעם הלוך עמנו כי לא ידעו המה תחבולות בלעם וחשבו שעל כלם ידבר בין שרי מואב ובין עבדי בלק. והסתכל גאון לבו כי כאשר שלח בלק שרים רבים ונכבדים מאלה הנה בלעם לא קראם אלא עבדי בלק להבזותם ולשומם נבזים ושפלים שיאמינו בלכתו אח"כ עם שרי מואב שאינם נחשבים שרי בלק בעיניו ולכך לא בא עמהם. אמנם הי"ת בהפך צוה לו אם לקרא לך באו האנשים רצונו אם אלו שבאו לקרוא לך הם האנשים הראשוני' והדיוטות עבדי בלק ולא שרי מואב החשובים בעיניך קום לך אתם. וזהו נגד כוונתו שלא רצה חברתם לסיבות שאמרנו. אולם בלעם ככלב שב על קיאו ויקם בבקר וילך עם שרי מואב שהם השרים תושבי פתור נגד דבר ה'. וירא ה' וינאץ כי הולך הוא פירוש שהוא בעצמו הלך להעיר שרי עירו שילכו עמו למואב ולא הלך עם המלאכים כאשר צווה. ויתיצב מלאך ה' וגו' ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים כמאמר הראשון שילך לבד עם שלוחי בלק שהם אנשים והדיוטות בעיניו כדי שיכירו כלם שהטעם שלא הלך בתחילה לא היה לפחיתות השלוחים אלא שככה יצא מפי המלך עליון ב"ה. ושקר דבר. ודבר אלהינו יקום לעולם. וידעו שאין ברשותו לקלל ולא מפני שאין זנות למואב:

וז"ש ואפס את הדבר וגו' רצונו שכאשר תלך עם האנשים יכירו שאפס את הדבר וגו'. ובפעם הזאת בלעם לחרפתו הוכרח ללכת עמהם להודות לה' וילך עם שרי בלק. ואין ספק שבלק שמע קצות מחשבות בלעם וראה תחבולותיו ללכת עם שרי מואב ולא עם שלוחי בלק. אבל לא ידע הדבר על בוריו וחשב באמת שבלעם הקוסם היה בורח מלקלל ישראל עם בלק לבד כי ראה באיצטגניתו שמואב ומדין יהיו ראוים שיעשה נס זה על ידם ושעל כן בחר להשתתף עם שרי מואב ומדין. ואף כי בתחילה הורע הדבר בעיני בלק בצאתו לקראת בלעם על גבול ארנון ואמר לו הלא שלוח שלחתי וגו' למה לא הלכת אלי פירוש בשבילי לבדי ולא עם שרי מואב. ובלעם השיבו הנה באתי אליך עתה כלומר עתה לו יהיה כדברך ובשבילך שבאתי עם שלוחיך לבד ולא עם שרי מואב וכבר כבדתיך נגד זקני עמך היכול אוכל דבר מאומה וגו' היה משמעות דבריו שלכך לא יוכל דבר מאומה לפי שבא בשבילו לבדו שאינו כדאי לנס זה. כי בלעם כאשר ראו שלא נעשתה עצתו לבוא עם שרי בלק לאמר אח"כ שהמה לא זכו ויחלוק בזה כבוד למלכות הפך טענתו ונתן הטעם והסבה לבלק להיותו לבדו יען לא בא עם שרי מואב. והאמין בלק לדבר הזה והסכים גם הוא בלבו שמכאן והלאה יעשה הכל בפני שרי מואב כדי שיזכו לקלל את ישראל. על כן אסף כל השרים עמו וישב אליו בלעם והנה בלק ניצב על עולתו הוא וכל שרי מואב כל העם מקצה שיזכה לקלל בפניהם בהיותם שם. ואם בלעם לא קלל ישראל ולא ברכם כבר היה לו פתחון פה לומר אתה או שרי מואב לא זכו לקלל. אכן כאשר צוה ה' את הברכה הנה ממנה ראיה גמורה שאין הדבר תלוי בזכות או בחטאת מואב או בלק שלא זכו שיעשה נס זה