מלאכת מחשבת חלק ב שד

בלק השני גם קוב לא תקבנו גם ברך לא תברכנו. כי אמנם הלשון מגומגם והיה לו לומר אם לא תקבנו לפחות לא תברכנו? ח' עכשיו ענהו בלעם הלא דברתי אליך ולא אמר כבראשונה הלא את אשר ישים ה' בפי? וראוי לדרוש הטעם. ט' כל אשר ידבר ה' אותו אעשה ולא אמר אשמור לדבר כבראשונה? י' מדוע נסכל בלק וחשב שבשנותו המקום יישר בעיני האלהים לקוב את ישראל. האם אלהי הרים ה' או עמקים ויתרצה בפעולה במקום זולת המקום? י"א וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל והנה אין האמת כן כי די לנו שלא יקלל כי כבר ברוך הוא שנאמר לא תלך עמהם וגו'? י"ב בברכה השלישית נאמר ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים כי מהו נחש זה אשר הלך בלעם בברכות הראשונות? י"ג בביאור מה שאמר וישת אל המדבר פניו אם רצונו שפנה אל מול מחנה ישראל למה לא פירש דבריו מבוארים ומפותחים פתוחי חותם וישת פניו אל מול העם? י"ד למה בפעם השלישית לא הלך שפי כפעם הראשונה לדרוש את פי ה' מה ידבר? ט"ו במה רצה בלק לכבד בלעם אם היה שומע לו לקלל ישראל אמר אמרתי כבד אכבדך ואם רצונו שישלם לו שכרו זהו אינו כבוד מלבד שהיה יכול לאומרו בפירוש אמרתי לשלם לך? י"ו בטעם תשובת בלעם הלא גם אל מלאכיך וגו' מה הכרח במענה הזה יותר מן הראשונים לאמר שגם אל מלאכיו אמר זה? י"ז לעשות טובה או רעה. כי אין שייכות טוב או רע בזה הואיל ולא נקרא לעשות טוב או רע אלא לקלל בפיו? י"ח מה הי' השטות הזה ובלבול הדעת לבלק שירצה לקלל את ישראל נגד רצון הי"ת וכאשר אמר לו בלעם כמה פעמים שלא יוכל לעשות דבר אם ה' לא ישים בפיו ולא איש אל ויתנחם והוא על כל זה תתקצף באלהיו ובבלעם וספק את כפיו כאלו יהיה בכחו לקלל ולא ירצה? ואחרי העירותי כל הספקות הנזכרות אומר היות הכרח שיהיו בפתורה תושבים ממואב וממדין והם אשר קרא אותם הכתוב שרי מואב. ושלח בלק שריו לשם כדי שיקבצו את שרי מואב ומדין שהיו בפתור ויכלו יחדו להסית ולהדיח את בלעם להלוך אליו ואחר שיפתוהו ישובו לביתם ולא שיבואו המה עמו אל בלק. ולכן קרא הכתוב למלאכי בלק שרי בלק ולתושבי פתור שרי מואב וזקני מדין להיותם מחוברים משתי האומות. והנה בלעם לרום לבבו חורש און מרמות ותוך חשב מחשבות להתחבר בהליכתו עם שרי מואב ומדין ולהוליכם עמו מפתור אל בלק ולא להלוך עם מלאכי בלק לבדם. לשני טעמים. אל הטעם הא' זדון לבו ישיאנו לנסוע ברוב עם שרים רבים ונכבדים. והטעם השני שבחר לשתפם ולהשליך על כתפם משא הקללה והברכה בידעו שה' יתברך לא יניחנו לקלל וימצא בלעם מקום לומר שמאת השרים ההם היתה סבה שלא זכו לקלל ישראל ואין הדבר תלוי לסבתו. ויהיה לו התנצלות לומר אל בלק הן אם אני באתי לבדי כבר הייתי מקלל כאשר תחפוץ אמנם בהתחברך לרשעים אשר לא זכו לכך פרץ ה' את מעשיך ואין בי חטא. ובזה לא יפסיד שכרו וגם יחניף לבלק ויחלוק כבוד למלכות שאין מן הראוי שיעיז פניו כנגד בלק ולומר שבשבילו לא הורשה לקלל ושבלק לא זכה בזה אך יתלה החסרון בשרי מואב וזקני מדין וזאת העצה היעוצה לו במרמה וידבר להתחבר עם שרי מואב. והי"ת יודע מחשבות אדם רוצה לזכות את ישראל ולהראות לכל העמים והשרים אהבתו אותם וחפץ למען צדקו על אפו ועל חמתו של בלעם שילך עם שרי בלק לבדם ושיברך את ישראל יחידי כאשר נבאר כדי שלא יהיה פתחון פה לתואנותיו ולומר מואב לא זכה אלא ידעו כלם ביחוד שה' אוהב את ישראל ומאהבתו אותם