מלאכת מחשבת חלק ב שב

שארצו היתה פתורה והיא ארץ בני עמו של בלק. אם כן יפה אמרנו שבלק היה מארץ מדין. וכן פירש הרב בעל מעשה ה' שלכך אמר וישבו שרי מואב עם בלעם ולא נזכרו זקני מדין כי המה כבר מושבותם בפתורה ואין צריך להזכירם. ויהיה בלק המדיני נמנה למלך על מואב לפי שעה. וזה החילם לעשות שלום ביניהם. שמעולם היו שונאים זה את זה כדברי רש"י. הואיל ומלך מזקני מדין על מואב. ומיראת מואב מפני העם הוצרכו לבקש ממדין עזר שיכנסו גם הם בברית ובאחוה נגד ישראל. ולפי שמדין סמוך למואב ביישובו וסביב לגבולו הוא יושב לכך נטלוהו מואב לטעם נוצח להכניסם בברית באמרם שהיה זה נכון וראוי לתשועת מדין כי בקרבו הוא יושב. כדרך המלכים המבקשים להכניס במלחמה איזה מלך שכינו ילחוש באזניו להפחידו שגם עליו תעבור כוס עברה וזעם וצער האויב אשר עיניו לנוכח יביטו להשמיד ולהחרים רבים. לכך אמר ויאמר מואב אל זקני מדין וגו' כלומר התייצב והכן לך אתה מדין שכינינו כי עתה ילחכו הקהל הזה את כל סביבותינו פירוש יירשו את ארצכם וכל קנייניכם היושבים בגבולינו ובכם יתחיל האויב וישלים בנו ולכן יאות לכם לשמוע בקולנו ונכרתה ברית יחד. ואם תקשה מי עשה שלום בין שתי האומות השנואות זו לזו מימי קדם? על כן הוסיף לתרץ ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא רצונו שבימים ההם ובזמן הזה היו בהשקט ושלוה על ידי בלק מלכם: ד"א ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא. לפי שאמר עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו. ויש עתה שהוא לאחר זמן. וכבר אמרנו שבלק היה מלך למואב לפי שעה ופחד מואב שהוא לא ישתדל להסיר מעליהם את הצער הזה כי יאמר מה לי ולצרה הזאת ל אך שלום ואמת יהיה בימי! על כן אמרו בטענתם להניע את לב בלק שאל יאמר בלק זה יהיה לימים הבאים ויחשוב בהם מי שיבוא אחרי במלכות מואב כי זה הדבר יבוא תכף ומיד ובוא יבוא ולא יאחר. וכאשר יבואו ימי הרעה בעת ההיא עדיין בלק בן צפור יהיה מלך למואב וגם לנו וגם לך יהיה ולא תאמר כי זה יארע לאחר מותך. ולכן ראוי שגם אתה תחוש לדבר ותכנס בעובי הקורה לחשוב מחשבות כדת מה לעשות בעם הזה

הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממולי

כל דבר שיכסה את עין הארץ ולא יניח לנו אור השמש ראוי בהכרח שיהיה נטוי על ראשנו מלמעלה ויהי מבדיל בינינו ובין השמש שהוא עין הארץ כמראה אשר יהיה בעננו ענן על הארץ. אמנם להגדיל בלק הדבר אמר אע"פ שישראל לא היו על ראשיהם. אלא עדיין רחוקים והוא יושב ממולי עם כל זה כסה את עין הארץ ותחשך הארץ

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם וגו' עד סוף הפרשה

נגלה נגלה דבר ה' אל בלעם פעמים שלש בראשון אסר לו ההליכה ואח"כ התירה לו ושוב אסר והתיר אבל שם דבריו בפיו מה שידבר? הטעם בעיני אמת וצדק שהדבר נהיה מפי ה' להורות לנו מה שהוכחנו בפרשת שלח לך אנשים בדבר נטילת רשות האדם. כי אמנם הי"ת (א) אם עזב הדברים ברשות האנשים בדבר השכר והעונש. מ"מ כאשר יחפוץ שתיעשה פעולה מה לאיזה תועלת כללי או פרטי אם ידע שהאדם יעשה הפעולה ההיא ברצונו בלי מכריח יעזבנה ברשותו. ואם אין ישלח ה' אליו מניעה ויתאזר לעשותה. ואם עד הנה ידע ה' שלא יעשנה יצוה ה' בכחו בהכרח גמור שיכריח רצון האדם ההוא לעשותה ואין בפועל