מלאכת מחשבת חלק ב שא

ילחכו הקהל ולא אמר איזה קהל אם מישראל או מעם אחר? ח' מה רצה להשמיענו באמרו ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא? ומדוע לא הזכיר זה בראש הפרשה ויאמר וירא בלק בן צפור מלך מואב אלא הזכירו בשמו סתם כאלו הוא איש ידוע ברבים ואח"כ הוצרך להגיד מי הוא זה ואי זה הוא? ט' היאך צר למואב וקץ מפני בני ישראל? הלא הי"ת צוה אל תצר את מואב וראו בעיניהם מה שעשו לאדום ולא התגרו בם! אולם מבואר שבלק לא היה מואבי אלא אורח מארץ אחרת ולפי שעה מנוהו מואב למלך עליהם כדברי חז"ל ולפיכך כתב בעל כלי יקר כי הוא לא נכנס בעובי הקורה כי אמר מה לי ולצרה הזאת? אלא עשה עצמו כאלו הוא ירא מפני מראית העין ושלכך כתיב ויגר מואב ולא בלק. עוד ידוע כי במלחמה שתהיה, המנוצח יברח מן הערים החרבות אשר לכדום צר ואויב וינוס אל אחת הערים הקרובה לנוס שמה. וכ"ש הבורחים מערי האמורי באשר מהם לא יחיו כל נשמה. מסתמא ברחו פלטים כל העם שוקט ובוטח בהחבא אל ערי מדין ומואב הקרובים בטרם יבוא אליהם חרב נוקמת. ומרוב העם אשר התיישבו בערי מואב ומדין יש לחוש שיסובב רעב כנראה בכל המלחמות. זאת היתה צרת מואב ותהי יראתם שכאשר ישראל יירשו ערי האמורי העם הבורח אל עריהם יסבב רעה ויאכל את כל תבואתם. לא שישראל יבואו להחרים את מואב. כי צוו באלהים לבל השחיתם. ומסתמא ידעו הדבר. ספר לנו הכתוב שבלק היה גם הוא מתושבי עיר האמורי וביום המלחמה ראה בעיניו ובפניו את כל אשר עשה ישראל לאמורי וברח גם הוא בקרב אחיו אל ערי מואב וזכה שם למלוכה ומלך על מואב בעת ההיא. והנה הוא בהיותו אמורי לא ירצה לגרש האמוריים אשר נפלו על מואב ולא יחוש על זה אם יאכלו את פרי הארץ כי לא ימשך לו רע מזה ואין בית המלך חסר כלום. מיהו לעם הארץ כל הנזק והצער ולכן נכנסו בעובי הקורה. ובא הכתוב להודיע למה דברו מואב דלת הארץ ולא מלכם בראשם. לפי שראה בלק בעיניו את כל אשר עשה ישראל לאמורי כלומר שגם הוא היה מן הבורחים וזהו סבת אמרו ויגר מואב ולא בלק. והגיד כי פחדו פחד ותהי יראתם על רוב העם הבורחים מערי סיחון ועוג כי רב הוא ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדו ונמשך מזה כי ויקוצו מפני בני ישראל והי' גרמא בניזקין לברחם. כקוץ מכאיב יראו מגשת אליו אבל הוא לא ילך להרע לזולתו. כן בני ישראל יבריחו האנשים מאצלם. ויסבבו היזק למואב שיהיו הבורחים נקהלים ונטושים על פני השדה ויאכלו את כל עמלם. זהו שאמר עתה ילחכו הקהל. ויקרא קהל, העם הנקבץ ממקומות רבים ולפי שאפשר יענו מדין את מואב לאמר מדוע לא תגרשו הנקהלים מארצכם ותשליכום אל ארץ אחרת ולא יזיקו אתכם? לשן תירצו מואב. ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא כלומר הנה א"א שמלכנו יגרשם מארצו כי הוא מלכנו עתה וגם הוא מן הבורחים ואין מציל מידם ואם כן בהכרח יש לנו למצוא תחבולה אחרת שילכו מאצלנו בלי שנגרש אותם וגם בלק לא ימנענה והיא לקלל את ישראל המה יאבדו ואז ישובו הבורחים למקומם. ויהיה ובלק בן צפור מלך למואב וגו' דברי מואב עצמו אל זקני מדין ואל תתמה על אמרו מלך למואב ולא מלכנו הואיל ומדברים על עצמם? כי כן מנהג הכתוב כמו שאמר (שמות כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה':

ד"א יתכן שבלק בהיותו אורח היה מארץ מדין ושגם פתורה אשר על הנהר היא ארץ מדין. וכן נראה שהיה מושבו במדין דכתיב בפרשת מטות ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב, במלחמת מדין. ואע"פ שחז"ל כתבו דרך דרש שהלך ליטול שכרו. אין מקרא יוצא מידי פשוטו. והכא משמע