מלאכת מחשבת חלק ב ש

הזאת. וזהו לפי דבריהם סבת מעוט האמונה שהביאו בישראל כמו שאמר לא האמנתם בי יען עשו שישראל לא האמינו בה' בחשבם שמשה ואהרן עשו את כל המופתים ולא ה' פעל כל זאת. וזהו כוונת השירה הזאת. כי אולם יקשה בה מה עניינה בזה? ומדוע לא שר גם משה אלא ישראל לבד ועוד מה טעם אמרו ומשם בארה היא הבאר וגו' אסוף את העם וגו'? ואין ענינו כאן. וגם הלשון הזה אסוף את העם ואתנה להם מים לא דבר רק הוא. אלא שהיה רע בעיני ה' על אמרם נוציא לכם מים כאלו יהיה הנס מאתם ולא מאת ה' והיה סבה שישראל יהללו וירוממו משה ואהרן ויתנו להם תשואות חן ולא לה'. לכן אמר ומשם בארה משם היה דרך אל הבאר והוא הבאר אשר אמר ה' למשה שלא יעשה דבר אלא יאסוף את העם ושמה ירצה ה' להראותם שהוא בעצמו יתן להם מים ולא משה ואהרן במטותם ובדבריהם. ומשה ואהרן לא כן עשו אלא בהפך ואמרו נוציא לכם מים והכו בצור ויזובו מים עד שישראל חשבו שמשה ואהרן עשו מעצמם הנס הזה ולכך אמרו הלל ושירה למשה ולאהרן ולא לה'. ז"ש אז ישיר ישראל וגו' כלומר זה היה הטעם ששרו ישראל שירה והלל למשה ולאהרן ולא לה'. ותופס שירתם באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם שהם משה ואהרן הנדיבים והשרים במחוקק במשענותם רצונו במטיהם ולא יד ה' עשתה זאת על כן התאנף ה' בהם

ולא נתן סיחון וגו' ויצא לקראת ישראל וגו' וילחם בישראל

לא היו רשאים ישראל להלחם באדום כי כן ציוה ה'. ולפיכך יפתח הגלעדי (שופטים י"א) שלח מלאכים אל בני עמון שלא ילחם בו נגד ציווי ה'. אמנם אם אדום ועמון יבואו להלחם בישראל בלי שיתגרו ישראל מלחמה רשאים להלחם בם והבא להרגך השכם להרגו. והואיל ואדום לא. נתן סבה לזה כי הוא ישב בגבולו ולא יצא ממחיצתו להלחם בישראל אלא לא הניחם לעבור בארצו לבד לכך לא הורשו ישראל להלחם בו. על כן אמר שם וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו כלומר לפי שאדום רעה לא חשב על ישראל ולא בא להלחם אלא כאשר יאבו ישראל לרשת משכנותיו וליכנס בתחומו. לכן ויט ישראל מעליו ולא יכלו להלחם בו. ולא עשה כמעשה סיחון אשר בא בכונה להלחם בישראל ככתוב

פרשת בלק

וירא בלק בן צפור וגו': עד ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא

רבים התמרמרו בסיפור הלזה ולא אחשוך גם אני מלשאול א' על אמרו וירא בלק ולא אמר וישמע כאלו היה בלק במלחמת סיחון ועוג וראה בעינו מה שעשה ישראל אליהם? ב' שלא זכר ניסי מצרים וים סוף הגדולים חוץ מהטבע יותר ממלחמת סיחון אשר יוכלו לומר כי ידם הושיעה להם ואין דבר שפתים אך כח וגבורה למלחמה? ג' ויגר מואב ולא כתב ויגר בלק כאשר התחיל ד' מה ששינה שם בני ישראל פעמים וקראם בתחילה ישראל ואחר כך העם ולבסוף הקהל? הלא דבר הוא. ה' גם מה שכפל ויגר מואב ויקץ מואב באותו פסוק עצמו והיה די שיזכרנו פעם אחת ולא ישנה לו? ו' בלשון מאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו וגו' ולא אמרו כפשוטו עתה יהרגונו וישמידו את ארצו או ילחם בנו ויירשנו? כי אמנם ילחכו את כל סביבותינו משמע שיאכלו תבואתם ואת כל אוכל שדה הערים ומי הבטיחם שלא יתגרו בם להרוג ולאבד? ז' עתה