מלאכת מחשבת חלק ב רצט

לצידים בעיניהם כמו שאמר (לקמן ל"ג) והיה אשר תותירו מהם וגו' ובזה יהיה קצף על ישראל כי ידיחו אותם ויתעום אחרי אלהיהם. על כן הי"ת קבל תפילתם אך שלא יאונה להם רעה רצוני שהמית כל הכנענים במלחמה. באופן שהחרימו אתהן ואת עריהם. ולא כאשר שאלו להחיות הכנעני ולהחרים את הערים. לקיים מה שנאמר ואת שועתם ישמע ויושיעם

עשה לך שרף ושים אותו על נם וגו': עד והביט אל נחש הנחשת וחי

רבים ראו וכן תמהו על מה זה פעם יקראהו נחש ופעם שרף? ובעל מעשה ה' כתב דרך נכון על זה שהי"ת היה נושא פנים למשה ומשה אל ה' ובצוותו עשה לך שרף הודיעו שהי"ת מחל על עלבונו ויעשה שרף על שחטאו נגד משה עיין בדבריו. ואמנם בזה אוסיף נופך. וטרם אחת שאלתי מאת ה' מדוע אמר והיה כל הנשוך וראה אותו וחי נשוך לשון עבר מה שנשוך כבר ומשה והיה אם נשך הנחש את איש משמע להבא? אלא כי ידענו שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול והרב שמחל על כבודו כבודו מחול ואמרו בילקוט נחש שעשה משה לכל הדורות היה ואמרו חזקיה כתת נחש הנחשת כי אמר כל שהנחש נושך ממית בעולם הזה ולא לעולם הבא והמקטיר לו לוקה בעוה"ז ואין לו חיים לעולם הבא מוטב שיכתת ויהיה לו חיים לעוה"ב ע"כ. וכששלח הי"ת הנחשים השרפים הנחש על שחטאו אל ה' והשרף על שדברו במשה. הנה אמר לו יתברך שיעשה לו שרף ויבקשו ממשה מחילה על שחטאו נגדו כי האל מחל על עלבונו. ואין ספק שדברו רעה במשה והוא לא ידע מה שאמרו מן הנאצה שאם היה שומע פשיטא שבענותנותו ימחול תכף ומיד להם ולא היה ה' שולח השרפים. וראיה על זה שהם לא בקשו ממשה אלא שיסיר מעליהם את הנחש כי אמנם במשה טוב וסלח בטחו ולא בושו שימחול להם ולכן לא שאלו הסרת השרף. על כן הי"ת צוה למשה שיעשה שרף שיבקשו ממנו מחילה כל הנשוכים אשר כבר נשכום השרפים. אולם האיש משה ענו מאד לא רצה שיבקשו ממנו מחילה כי כבר מחל להם וא"כ בהכרח כל הנשוך יחיה ויתרפא ומפני שהי"ת גם הוא מחל על עלבונו אם כן לא היה צריך לא נחש ולא שרף. ע"כ כאשר צוה ה' ואמר עשה לך שרף פירוש לכבודך כדרך (לעיל י"ג) שלח לך אנשים כי אני כבר מחלתי. וכאשר משה מחל על כבודו כבודו מחול ולא היה צריך לא נחש ולא שרף כי כבר הי"ת לא צוה לו שיעשה השרף אלא אם ירצה למחול להם. התחכם משה לעשות נחש לא על חטא שכבר חטאו כי כבר נתכפר אלא על חטא הלשון שבאולי יחטאו בכל דור ודור כי לא נחש ממית אלא חטא ממית כדי שאם יחטאו והיה אם נשך הנחש לעתיד תכף אחר פשעם אם ינשכום נחש שרף ועקרב ישיבו ויתרפאו. ואולם עשה נחש ולא שרף דלא לאחזוקי יוהרא לנפשיה ומיעט בכבודו והרבה בכבוד שמים. ועוד שמכאן ולהבא לא צריך לשרף כי מסתמא כל חכם ימחול על כבודו מבלי תשובה ולא ישלח ה' שרף משא"כ בפשעם באלהים חיים ומלך עולם שאין כבודו מחול וצריך לנחש להביט בו וישוב אל ה' וירחמהו

ומשם בארה היא הבאר וגו' אסוף את העם ואתנה להם מים: אז ישיר ישראל וגו': באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם וגו'

יש שפירשו היות חטא משה ואהרן במי מריבת קדש על אמרם המן הסלע הזה נוציא לכם מים ולא אמרו יוציא ה' לכם מים. וכבר דברנו בזה בפרשה