מלאכת מחשבת חלק ב רצז

סביב המדינות וערי הפרזי. ובהיות זה הדרך קצר דרך המלך לא היו ישראל צריכים לשתות מים מאדום כי לא יהיה להם פנאי אלא לעבור במהירות ולא ירעבו ללחם ולא ימצאו למים בזמן מועט כזה. אולם אדום השיב לא תעבור בי כלומר לא תעבור בקרבי ירצה בערים ובמושב העמים והיה מכלל כוונת תשובתו שבמקום שאין יישוב יניחם לעבור. וכששמעו ישראל הדבר שאלו לו הדרך האחר לסבוב דרך מסילות ההרים בארץ לא זרועה ושם תקרא מסילה כי כן בהרים הרמים יתעמלו לסול מסילה קצרה יסקלו מאבן לכל עובר ושב וזה ידוע. ולפי שעליית ההרים ארוכה מארץ מידה תהיה עליהם לטורח ואי אפשר שלא יצטרכו לשתות מים מרוב צמאם כי עיפה נפשם מעוני הדרך לזה אמרו במסילה נעלה בהרים ובגבעות כדי שאל תירא ואל תחת להשחתת הארץ ועתה אילי נצרך לשתות בצמא מי בארותיך עם כל זה לא יגיע לך חסרון אבל בהפך ונתתי מכרם. אבל אדום גם לזה לא הטה אזנו והואיל ולא היה לו מקום לטעון שיגיע לו נזק בעברם אזל לאידך גיסא ואמר כי מ"מ יש לחוש שישהו שמה יותר מדאי וישבו בארץ לא להם עד כי לא יוכל לשלחם מעליו וביד חזקה לא יגרשם מארצו. זהו שאמר לא תעבור פירוש אע"ג שלא תשחית הארץ כאשר תלך במעלה ההרים עם כל זה יבוא לי שמה נזק גדול ממנו והוא שלא תעבור אלא תתעכב בארץ לא לך ותאחז בה. והנה דרך אחר היה להם לישראל לסבוב סמוך לגבול ותחום ארץ אדום ויצא להם תועלת לפחות שלא יצטרכו ללכת במדברות ותקצר נפש העם בדרך. הגיד הכתוב לנו רעת אדום ושטענותיו אמנם המה הבל אין זה כ"א רוע לב כי אם אמת היה הדבר הזה שלא הניחם לעבור מיראתו אותם ולא מרעה לפחות היה לו להניחם לעבור סמוך לגבולו אשר שמה לא יאונה לו כל און ואין מחריד לא שישחיתו הארץ ולא שיתעכבו שמה. ולהיות שלשני הדרכים הנזכרים מצאו תשובה לדרך הזה לא מצאו מענה וטעם אלא לב רע ז"ש וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו כלומר לא הניחום גם אצל גבוליהם וזה בלי טענה נוצחת כלל אלא המיאון והפסד תכונתם ולבבם. (ויהיה פירוש בגבולו כדרך שפירשנו בפרשת בא וינח בכל גבול מצרים ירצה שפת גבול הארץ). על כן הוצרכו ישראל לנטות מעליו הטייה גמורה ולבקש מעבר אחר לסבוב ארץ אדום חוץ לגבולו ככתוב במשנה תורה. וזה פירוש נכון ומספיק מכל מה שמצאנו בזה

ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל

ובמשה לא נאמר ויראו כי גוע משה ל וגם אשר לא כתוב בו כל בית ישראל אלא ויבכו בני ישראל את משה ל ושמה כתוב ויתמו ימי בכי אבל משה מה שלא כתוב באהרן? והנכון (א) שהדבר הנראה בעין יפעול בכחו בדמיון האדם יותר מהנשמע. ויותר וביותר בנשים וחלושי הדעת. וכאשר יספרו לנו כותבי הסיפורים והקורות. בכו העם הרבה בכה בראותם דמות ארון מת או תמונת דבר הנראה יעיר הרחמנות. והריגת קסר הראשון לא פעל כל כך בדמיון בני רומי כאשר עשה מראה בגדיו מתגולל בדם הראום אוהביו בקהל ותשא כל העדה ויתנו קולם לרדוף ולהשמיד ההורגים. ופירשו חז"ל שהראו מלאכי השרת את אהרן מוטל במטה על כן כאשר ראו ישראל בחוש כי גוע אהרן התפעלו חושיהם ביותר עד שבכו אותו בלב נשבר ונדכה כל בית ישראל מגדולם ועד קטנם שכבר ידענו שבית ישראל דרשוהו חז"ל על הנשים. אמנם במשה שלא ידע איש את קבורתו הנה בכוהו כמצות