מלאכת מחשבת חלק ב רצו

ואם ידעם סיפורם אחד לאחד למה לי? ואם לא ידעם איך אמר לו אתה ידעת את כל התלאה? ואם נפשך לומר שרצונו על כל התלאה אשר מצאתם בדרך ובמדבר כי הואיל ואירעו סמוך לגבולו מסתמא ידעם וספרו לו אח"כ את הגדולות שעשה ה' במצרים בדרך רחוקה להם ואולי לא הגיעו לאזניו עדיין. אם כן היה לו להגיד הדבים כסדרן בתחילה וירדו אבותינו ואח"כ אתה ידעת את כל התלאה ויאמרו לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון? ולבי אומר לי שבתלאת יעקב ועשו דבר הכתוב. ורצה משה להפחיד אדום ולתת מורך בלבבו בזה כי ה' ילחם להם בכל דור ודור. וכאלו יאמר זכור ואל תשכח מה שקרה לנו ימים מקדם כי בבוא עשו אביך להלחם ביעקב ה' אלהינו הצילנו מידו וזהו אמרו אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו. ואח"כ ספר שגם למצריים אירע כך ושה' שלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ואם כן נעברה נא בארצך דרך שלום ואל תעש עמנו רעה פן גם עליך יעבור כוס חמת ה'

נעברה נא בארצך וגו': עד וימאן אדום נתן את ישראל עבר בגבלו ויט ישראל מעליו

אשאל בפסוקים שאלות א' מדוע שאל ישראל לאדום וחזר ושאל הדברים בלי תוספת וגירעון? ואם לא רצה אדום להניחם שיעברו בתחילת דבריו מה הוסיפו לו ישראל טעם נוצח בדבריהם האחרונים? ב' מה ששינה בדבור השני בלשון נעלה ולא אמרו נעבור כבראשונה אבל אדום ככלב שב על קיאו השיב תמיד בלשון לא תעבור ולא בלשון תעלה? ג' בשאלה הראשונה הבטיחו ישראל לאדום שלא לשתות מי באר ומדוע עכשיו חזרו לאחוריהם לשתות אבל יתנו מכרם ואם לא הניחום לעבור גם כשלא ישתו מבארותם היתכן שיתפייסו מן הטעם שיקנו מים לשתות? ד' במענה השני לאדום ויאמר לא תעבור ולא אמר לא תעבור בי כאשר בפעם הראשון? ה' מה שהוסיף הכתוב לספר וימאן אדום נתון את ישראל וגו' שזה הוא מאמר אין צורך בו כלל שכבר אמר פעמים לא תעבור וידענו שמאן להעבירם? ו' גם מה שפירש עבור בגבולו ולא אמר עבור בארצו או עבור בו לדמיון השאלה שהיתה אעברה בארצך? ז' ויט ישראל מעליו הטייה זו מה טיבה! והיה טוב אמרו וילך ישראל מעליו או וילך בדרך אחרת? והנראה כי שני דרכים היו בארץ אדום. אחד באמצע הארץ בקרב היישוב ירצה מעיר לעיר וממדינה למדינה כדרך הולכי דרכים. והדרך השני דרך אנשי הצבא אשר לרוב המונם לא יניחום ליכנס בערים וביישובים פן ישחיתו כל חלקה טובה וירוצצו יושבי הערים כידוע. אלא יוליכום דרך אחרת בארץ לא זרועה ולא ישב אדם שם עד יעברו גבולם. והנה אם ישראל יעברו בדרך הראשון יהיה חשש לאדום פן ישחיתו את הארץ כלחוך השור את ירק השדה. אבל מ"מ הדרך הזה בטוח יותר שלפחות הצבא לא יוכל להתעכב בערים שהדרך קצר ואנשי הערים נוגשים אצים להעבירם בחפזון. אמנם אם יעברו בדרך השני הן אמת שלא יחושו להשחתת הארץ באשר כבר היא ערבה ושוחה אין בה עץ עושה פרי מ"מ בהיותם דרך רחוקה מהיישוב ולאורך ההילוך היה מקום לאדום לירא שמא ישראל יתעכבו שמה יותר מדאי וישבו בארץ ויאחזו בה הואיל ואין איש שם על לב לזרזם ולאמר להם קומו צאו מתוך עמי ולכו לדרככם! ויהיה קשה לשלחם מעליו. על כן בראשונה שאלו ישראל שיניחום לעבור בארצם ר"ל בדרך הערים כהולכי דרכים והראיה אמרם לא נעבור בשדה ובכרם אשר מושבם ביישוב