מלאכת מחשבת חלק ב רעט

במסות גדולות כאשר עשה ביום הזה וכדי בזיון וקצף. ולכן לא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי אלו היה מראה להם תרועת מלחמה מיד בצאתם ממצרים זה היה ליתן לפניהם מניע חזק לעזוב רשותם ולחזור לאחוריהם. ויהיה נגד המכוון. הלכך הסיבם דרך המדבר כדי שלא יבוא להם חפץ לחזור ויצטרך ה' יתברך לתפוש ההכרח שלא ישובו כאשר עשה במרגלים. ואתה הקורא שמור אלו העיקרים בדבר הזה ושים אליהם לבך לתורה ולתעודה כי אין לך מדה טובה הימנה בפי המפרשים

איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. עד ואלה שמותם וגו'

יקשה אומרו כל נשיא בהם ולא אמר איש ראש לבית אבותיו כבפרשת במדבר? או יאמר כל נשיאיהם? ומה שאמר וישלח אותם וגו' כלם אנשים ראשי בני ישראל ולא אמר כל נשיא בהם כדבר ה'? ועוד מדוע כתב ששלח אותם עד לא הזכיר שמם ואחר הזכירם אחד לאחד חזר ואמר וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען? והנראה שגלוי וידוע לפניו שאלה חטאים היו בנפשותם ושלא היו ראוים לשררה על פי ה' בעיני ישראל. כי האדם יראה לעינים ויחשוב לאנשים כשרים הצבועים חלקו מחמאות פיהם ותחתיהם תעמוד הבהרת. וזה החילם לעשות כדי להשתרר לרדוף אחר הכבוד והגאוה. והנה זה דרכם כסל למו. ונקוט כללא בידך (ט) כי כל צבוע וחנף בענוה אחר שהשיג תאות נפשו תיכף ומיד יתהפך סורי הגפן נכריה ומראה באצבע גבהותו ורום לבבו. הנה כי כן בדבר הזה אמרו ה' תשלחו כל נשיא בהם כלומר כל איש שהוא נשיא לעיני ההמון מראה עצמו איש טוב והגון לנשיאות. אבל בעיני אינו נשיא כי ידעתי את האיש ואת שיחו ממני לא יפלא כל דבר. ובהם לבד הוא נשיא. והראיה כי מיד שבחר משה בהם לשלחם עין בעין ראו רוממות לבם וגאונם. זהו אמרו וישלח אותם משה וגו' רוצה לומר שבחרם לשלחם ותיכף ומיד ראשי בני ישראל המה וברגע פרח הנגע בהם וגלתה את מומם וזדון לבבם עד שעשו עצמם ראשי בני ישראל. ואז משה גם כן הכיר בהם וידע מגאותם שידברו סרה על ה' ולפיכך שבו להיות נבזים ושפלים בעיניו וקראם לבד אנשים באמרו אלה שמות האנשים אשר שלח משה וגו' והתפלל על יהושע בקרוא לו שם חדש לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים כי כבר עתה היו בעיניו כרשעים ועתידים ליתן את הדין. ד"א איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם. כי אמנם פשתה צרעת הממארת בקהל העברים (י) שאין איש מכיר את מקומו ויאמרו כלם להיות ראשים ואין בינינו מי שיקבל תוכחות דור ששופטים את שופטיהם וזה סבה לכל הרעות שאכלונו הממונו כידוע. ולפי שגם בשלוח המרגלים פחד ה' שיקלקלו דרכם כפעם בפעם וירצו לעלות כלם בראש הוצרך לצוות למשה בפירוש שלא ישלח אלא איש אחד למטה לבד ואין איש אתו. והטעם לפי שכל נשיא בהם הואיל וכל ישראל נשיאים ובני מלכים בעיניהם ואם תניחם ירצו לעלות כלם בראש ואין איש יניח מקומו לחבירו

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. פירשו חז"ל יה יושיעך מעצת המרגלים ולפי זה היה מן הראוי שיזכר בתורה קודם לכן בשם הושע ונהפוך הוא שתמיד טרם שלוח המרגלים קרוי יהושע ולא הושע גם משה ביום מותו קראו הושע בפרשת האזינו אמנם הקב"ה קראו יהושע בפרשת וילך ובספרו גם כן תמיד בשם יהושע יקרא? צריך לדרוש הטעם. אולם באמת כך המנהג מימי קדם באיש הפורש לעבודת המלך שישנו את שמו ויעשו לו שם