מלאכת מחשבת חלק ב רעח

או בהכרח שלם רצוני שיטה לבו ויכניע רצונו לעשות מה שירצה ה' או בהכרח בלתי שלם שיפתח לפניו הדרך ויניענו בצורות המתרגשות ובמקרים בם יתפעל האדם ויפעול ובזה השני לא יכריח רצונו בהכרח גמור כי אפשר שהאיש עם כל המניעים יתחזק במחשבתו ולא יעזוב דרכו מה שלא יאונה באופן הראשון שבהכרח האיש יצטרך לעשות כרצון ה' יתברך ולא ישוב ממנו. והנה כאשר יעלה לפניו שאדם יפעול פעולה זו אם ידע ה' שברצונו וברשותו מבלי מכריח יעשנה האדם לא ישנה ה' טבע הדברים ולא יאחוז להפעילו בדרך ההכרח כאשר נעשה רצונו בדרך טבע וברצון האיש ההוא. אבל אם ידע שהאיש לא יעשנה אם יעזוב לו בחירתו אז ישתדל להטות לבבו במניעים בדרך הב' כאשר עשה בנתינת חן העם בעיני מצרים. ואם עד אלה ידע שלא ישמע לו יאחוז בדרך הראשון בהכרח גמור כמו בפרשה הזאת שאמרו ניתנה ראש ונשובה מצרימה הוכרח ה' בכחו למנוע חזרתם שמה. והנה אביא הנה מעשה בלעם הובא בכתובים לבנין אב ללמדנו הדבר הגדול הזה. כי אמנם לא רצה ה' שיקלל את ישראל. ולמה אם כן אחר צוותו אותו לא תלך עמהם חזר ואמר קום לך אתם? והדבר הוא כי רצה הקב"ה לנסותו בכל האופנים אם ילך במצותו אבל עכ"פ גזר הי"ת שלא יקלל את ישראל. ובראשונה הניחו ברשותו ואמר לו קום לך אתם. וכאשר ראהו שאם יניחנו ברשותו הוא יאור את העם אחז ה' בדרך השני והביא לו מונעים ויצא מלאך ה' לשטן לו והראה לו פלא דבור האתון. ובראותו שעד הנה לא סר ממחשבתו ולא נתפעל ולא מלא אחרי ה' תפש ה' ההכרח בדרך הראשון ומנע ממנו את בחירתו ואמר שוב אל בלק וכה תדבר. ונאריך בפרשת בלק. זה הכלל כי לא יעשה ה' דבר על צד הבטול אין צורך לו ושבלתו כבר תעשה הפעולה ההיא אם לא כי קנאת ה' צבאות תעשה ואת (ח) לפעמים לשלח מונעים או מניעים מהדרך הב' להוסיף שכר או עונש הפועל כאשר גם במניעים ההם ידע ה' שהפועל ההוא לא יסור מדרכו אם להרע ואם להיטיב וזה נקרא ניסיון כמו באברהם ואיוב. ועוד נדבר בפרשת וילך. והנה ידוע ומפורסם שלא היה מוכרח ה' יתברך להביא אל ארץ כנען אלא זרע האבות יהיה בדור שיהיה כאשר שלם עון האמורי ויזכו המה אל המנוחה ואל הנחלה. כי ידענו שאם היה מאבדם עד השמידו אותם בעון העגל או בפשע אחר כבר היה מקיים הבטחתו בזרע משה בחירו כי לא הבטיח לאבות שדור המדבר דוקא יירשו ארץ וגלוי וידוע לפניו שיהיו בנים לא אמון בם ושלא יכנסו לארץ בעונם אלא בניהם. לכך לא רצה לפעול בכחו ובגבורתו להכריח הטבע ורשות האדם שלא יחטאו ושלא ישמעו לקול התרים את הארץ כי לא זכו בזה ולא הבטיח ה' להביא אותם אל הארץ ועזב הי"ת ברשותם הפעולות. ואם לא יכנסו המה כי יחטאו לו יקיים הבטחתו בזרעם בזמן כי יהיה שלם עון האמורי. ואם דור המדבר היו זוכים ולא חטאו היה באמת מכניסם לאלתר והיה נותן להם האמורי למס עד שלם עונו כאשר עשה ליתר הכנעני והורש לא הורישו. כי אל צדיק הוא לא יעשה טוב לאחד בהריעו לאחר אינו ראוי לאותו עונש. לכן כאשר באו לפני משה ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כאשר העיד משה כי הן בפיהו נכונה. לא רצה הי"ת למנעם ולא לשים בלב המרגלים שלא להוציא דבה שלא ליטול רשותם בדבר שידע שיחטאו ולא יכנסו לארץ. וגם לא רצה לתת לפניהם מונעים כאשר עשה ברצותם לשוב מצרימה. אמנם חזרתם למצרים לא רצה הי"ת עכ"פ ונתן ה' בקולו עליהם והכריחם שלא לשוב כי אם היו שבים לא היה יכול הי"ת להביאם עוד לארך לקיים הבטחתו אל האבות גם בבנים אחריהם אם לא יחזור להביא נפלאות וניסים