מלאכת מחשבת חלק ב רעז

בפעולות האנשים ולא יכריח מפני כן הואיל ולא יהיה הדבר ולא יקום לפי שידעהו הי"ת אלא ידעהו הי"ת לפי שעתיד להיות כאשר ה' צופה ומביט עד סוף כל הדורות כאלו כבר המה לפניו ואין בזה הכרח לפעולות בני אדם ההולכים בשרירות לבם והרשות להם נתונה. לדמיון העור כאשר אמרנו במקום אחר. כי אמנם (ג) הידיעה ביודע היא תמיד אחת בעבר ובעתיד ולא תשתנה אלא בדבר הידוע כפי מה שהוא או עתיד או עבר וכאשר הידיעה בדבר שעבר לא תכריח הפעולה להיות כך וכך הואיל ונעשתה כבר ככה הידיעה בעתיד לא תכריח להיות כך וכך ואין ביניהם הפרש אלא שנוי מצד הפעול שזה עבר וזה עתיד ולא מצד הפועל. (ד) לכן לא יעזור ה' ביד האדם או ימנענו מרצונו כי יהיה אם כן מונע בחירתו או עוזר לו ולא יקרא אדם ההוא ברשותו. ואם (ה) לפעמים יפעול ה' ביכלתו דבר מן הדברים נגד רשות הבריות כי כן עלה במחשבה לפניו לאיזה תכלית ותועלת אין לפועל המוכרח על הפעולה ההיא שכר או עונש כי כן צווה ולא פעל ברשותו כאשר יקרה מקרה אל האדם לפעמים יבין וישכיל ויגמור בדעתו שלא לעשות פעולה מן הפעולות ועם כל זה יעשנה מכח ההכרח ורצון חיצוני לא ידע האדם מה שיהיה. כמאמר שלמה (קהלת ח') כי לכל חפץ יש עת ומשפט כי רעת האדם רבה עליו וזה הוא כח עליון המכריחו בעת מן העתים לפעול נגד רצונו והוסיף ואמר (שם) כי אינו יודע מה שיהיה וגו' אין אדם שליט ברוח וגו'. הלא תראה שלפעמים יצוה ה' בכחו ויגזור כך וכך על האדם כמו בירמיה (א') בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' ובבטן לא זכה להיות נביא והבטיחו שלא יהרגוהו ויתן בלב אויביו להצילו כמו שאמר (שם) ונלחמו אתך ולא יוכלו לך כי אתך אני להצילך. ובשלמה כתיב (ש"ב י"ב) וה' אהבו ועדיין ילד היה ולא זכה לאהבת ה'. ותרא אותו כי טוב הוא. ושמשון. (שופטים י"ג) כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן. כל אלה והדומה להם לא היו פועלים ברשותם ונבחרו מאת ה' מן השמים לתועלת עמו ישראל. ואלו ירמיה או שלמה היו חוטאים ומורדים בה' הנה אם כן לא יתקיים יעוד ה'? או שהי"ת יגלה סודו גם אל הנביאים הפושעים! ובהכרח ראוי לומר שלא היו ברשותם לפחות עד תום הפעולה אשר נבחרו לעשות. ועל זה כתוב (יחזקאל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי אשר בחוקי תלכו ונאמר (דה"א כ"ח) ויאמר דוד לשלמה בנו חזק ואמץ ועשה אל תירא ואל תחת כי ה' אלהים אלהי עמך לא ירפך ולא יעזבך עד לכלות כל מלאכת עבודת בית ה'. וראינו כי אחר תום ובנין הבית חטא בנשיו ובע"ז כאשר החזירו ה' ברשות עצמו וכזה רצה להעניש ה' יתברך עמו ויסת את דוד למנות את ישראל וראינו שלא נמנה עון זה על דוד ולא נענש עליו. ובשגם אמר דוד (ש"ב כ"ד) הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי כי לא ידע שניטלה ממנו בחירתו. וכן פתוי לב אחאב ויעל ויפול ברמות גלעד להענישו וימות. ושמשון היו אביו ואמו מוכיחים אותו כי לא ידעו שהוסר ממנו רשותו ומה' היה הדבר. וכן הקשאת לב פרעה שיקבלו המצרים ענשם. ואמציהו לא נענש על המלחמה אלא על עוונותיו הקודמים כדכתיב (דה"ב כ"ה) כי דרשו את אלהי אדום. ואמנם כל אלה לא נענשו על הפעולה ההיא כי אין להם משפט מות שלא פעלו בבחירתם אלא הוכרחו בהם. והארכנו בזה בפרשת וארא. הנה שמעת עד כה היות פעולות בבני אדם יכריח ה' בהנה לעשות כרצונו. אמנם (ו) לא יעשה ה' אלהים דבר זה באופן שוה ולא יכריח ה' לב האדם על ידי הכרח גמור. כ"א כאשר אין מקום לסבב הדבר באופן אחר. ותדע ותשכיל כי (ז) שני דרכים למקום להטות לב איש.