מלאכת מחשבת חלק ב רעד

ויחר אף ה' מאד ובעיני משה רע. כל הכועס ישתנו פניו ויאדימו כתולע עששה מכעס עינו (ו) כי יתנועעו רוחותיו בתנועה מבולבלת ובלי סדר. ואשר נכתב בהי"ת חרון אף היא לשכך את האוזן ולא יכעוס והכעס אינה מדה מבלבלת רוחו יתברך ולא עוז פניו ישונה ואין בו מתנאי החרון. כמאמר דוד (תהלים ב') יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו אז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו. רצה להודיע לנו כאשר הצענו שהחרון יחמם הרוחות ויעלה אידים במוח האדם וינועו כשכור בתנועה בלי סדר ויאדימו פניו ויתלהבו כאש. ואיש השמח וטוב לב להפך רוחו ינוח בהשקט ואידים ישבותו. אבל ה' יתברך אין מדתו כמדת בשר ודם והשמחה והחרון לא יחדשו דבר בעצמותו כי החרון אינו הוללות ובלבול הדעת בו כמו באדם אלא פעולה להעניש החוטא. כאשר כתבו מפלוטרק"ו היוני אשר ענש עבדו וצוה להכותו על רוע מעשיו. וכאשר העבד הוכיחו למה כעס עליו והכעס מדה רעה? השיבו החכם בנחת שהוא לא כעס מעולם ואין בו ממדת החרון אלא יעשה זה למשפט להענישו על רעתו. כן אלהים חיים ומלך עולם לא יחרה אפו להתגולל ולהתגעש ולא יתחדש בו דבר אלא ישלח חרון אפו להעניש החוטאים ואמנם רוחו בנחת באופן שישחק וילעג למו בהשקט ואז ידבר אלימו באפו ובחרונו יבהלמו. ואלו רוחו היה מתפעל מן הכעס כבשר ודם לא היה שוחק ומלעיג בתוך פעולת החרון. ככה הודיענו הכתוב בזה שעם כי חרה אף ה' מאד מ"מ לא נשתנו מדותיו. אמנם לא כן משה שהורעו פניו ונשתנית מראיתו מכח הכעס. ובעיני משה רע

אלדד ומידד מתנבאים במחנה: עד המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים וגו'

ביקשו הנער ויהושע למאוס עז פני' שני הזקנים המתנבאים בתוך המחנה בפרסום ובהמון העם וכן לא יעשה. כי אמנם ההתבודדות יפה לנבואה וכבוד אלהים הסתר דבר בהצנע לכת ואין דורשים במרכבה בתוך קהל ועדה וסוד ה' ליראיו יצפנם בסוכו בסתר כנפיו. אולם הנבואה בהקהל ברחובות קריה גנאי לה באשר ילמדו העם להתרגל בעבודה ההיא ויתנבאו גם המה בתוכם ויבואו לזלזל בה וכדי בזיון וקצף. וגנאי גם כן למשה שהיה נביא לבדו ולא קם כמוהו ועתה כאלו כל עם ה' נביאים בעיני אמהות עבדיו כאחד הרקים. וגם כל העם הזה מצאו חזון מה'. אכן משה הוכיח יהושע בדברו ואמר שאל יפחד מזה כי אמנם אין יכולת ביד האדם להביא שפע הנבואה ברצונו אלא היא מאתו יתברך לאשר יחפוץ יתננה. ולא יעשה אדם דבר בלמוד והנהגה בדרכי הנבואה אם ה' לא יתן הטוב כי מידו הכל. וזהו אמרו המקנא אתה לי כלומר כי תאמר בלבבך הדברים האלה להיותך מקנא לכבודי שלא יהיו כל עם ה' נביאים אלא יהיה לי לבדי החרש ושים ידך על פיך כי מי יוכל ליתן הל עם ה' נביאים. ומי יכול לעשותם נביאים? הואיל וה' הוא הנותן רוחו עליהם ולא בן אדם. ואם כן יעמלו הקהל ויטרחו בדרכי הנבואה לא יעשו כלום אם ה' לא יתן רוחו עליהם ואם ה' לא יתן שוא עמלו בניו בו: והר"ר גרשם בני תנצב"ה פירש. כי אמנם (ז) הקנאה תפול על דבר אשר יעשה האדם בכחו ושכלו הנותן לו כח לעשות חיל כי בו יקנא חבירו עליו הואיל ואין בעצמו כמדות חבירו. אבל לא תפול הקנאה בדבר שהוא מתת אלהים ועזר וסיוע מן השמים כאשר אין ביד האדם להתדמה אליו, ד"מ הקנאה אינה ראויה אל איש כי יהיה בו מום גבן או דק פסח או עור לאיש חבירו יפה עינים וטוב