מלאכת מחשבת חלק ב רעא

כן כי עוד חזון למועד ואע"פ שלא נבקשנו ואין דעתנו אליו מ"מ כבר הי"ת ישלח עזרו מקדש וגם טוב העולם הזה יבוא לנו כאבר נעבוד אל חי להיותו טוב וכל טוב יהיה מטיב. והיה כי תלך עמנו בדעתנו ובמחשבתנו בהכרח הטוב ההוא אשר ייטיב ה' יהיה מה שיהיה בעולם הזה או בעולם הבא ניטיב גם לך ונעשה מה שלבך חפץ. ד"א והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך הואיל ויתרו לא האמין למשה בטוב העולם הנצחי באשר לא עמל בו ולא הכירו לכן ענהו כי עכ"פ ילך עם ישראל להורותם הדרך ילכו בה ואם אין לבו חפץ בטוב ה' הסתום ישראל בידיהם ייטיבו לו ויתנו לו מטוב העוה"ז וישלמו שכרו על לכתו עמהם. ז"ש והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמנו והיטבנו לך פירוש הטוב ההוא אשר לא נסית ולא חפצת בו יהיה עמנו ולנו ולא לך ואמנם אנחנו ניתן שכרך והטבנו לך הטובות המדומות כי באלה חפצת. וז"ש רש"י מה טובה הטיבו לו דשנה של יריחו וכו'. הנה שמעת שעשו ישראל עם יתרו כאשר יעשה איש עם בנו הקטן. ומתוך שלא לשמה בא לשמה ונשתקע בתוך ישראל

ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים וגו'. עד ובנחה ואמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל

האותיות שאלוני א' על אמרו ויסעו מהר ה' ואמרו חז"ל שסרו מאחרי ה' ושזהו הפורענות האחד וצריך לידע מאין להם ומי הכריחם לומר שזהו פורענות ולא נסיעה כמשמעה מהר סיני שהוא הר ה' ללכת למסעיהם? ב' למה היה נסעם דרך שלשת ימים וקרה מקרה זה שגם ארון ברית ה' נסע לפניהם דרך שלשת ימים לא פחות ולא יותר מאשר נסעו בזדון לבבם מאחרי ה' הלא דבר הוא. ג' כי אם הארון נסע לפניהם בהכרח היה להם לנסוע אחריו ומה פשעם אם כן וחטאתם ואיך סרו מאחרי ה'? ד' והוא הספק התעוררו בו כל המפרשים איך ארון ה' נסע לפניהם והיה משכנו בתוך הדגלים באמצע בני ישראל ל עד שקצתם הוכרחו לתרץ שני ארונות היו. והאריך מהרי"א בביטול הדעת הזה והאמין שבפעם הזאת לבד ובעברם אח הירדן נסע הארון לפניהם. ואמנם הטעם שבשתי פעמים האלה לבד נסע לפניהם ולא תמיד אשר כתב איננו מספיק ואינו נראה? ה' לתור להם מנוחה יפלא שהביא לשון מרגלות לתור את הארץ ולא כתב לבקש להכין וכיוצא? ו' באמרו וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה שהוא דבר כבר אמור פעמים רבות שענני כבוד סוככים בכנפיהם על ישראל במדבר בדרך? ז' בנסעם מן המחנה היה די והותר אומרו בנסעם וידענו שנסעו מן המחנה שחנו בו תמול שלשום? ח' מה ילמדנו בתפילה קצרה ויהי בנסוע הארון ויאמר משה וגו' ולמה בנסעו יתפלל שיפוצו אויביו וינוסו דבר אין צורך בו שכבר לא היו שונאים מסביב למשכנם ולא היו הולכים ישראל למלחמה ביום קרב? ט' וכאשר ינוחו מדוע יאמר שובה ה' אחר שכבר נח ושב למקומו? וישאל שישוב ה' אחר ששב?! י' בבירור רבבות אלפי ישראל שאין לה טעם וריח? ואם רצונו שישוב ה' אל רבבות אלפי ישראל חסרה לה מלת אל מן הכתוב? ועוד למה ישוב אל רבבות אלפי ישראל ולא אל פחות ויותר מהם דרך פשוטו של מקרא? ואמרתי גם אני כי הסרחון הזה והפורענות היה שסרו מאחרי ה' ולא האמינו בו שיצילם מכף כל אויב ואורב בדרך ולא היה לבם שלם באמונה בה' עד שבנסוע הארון כדי שילכו כל הקהל עמו והוא בתוכם כפעם בפעם הם מפחד לבבם לא הלכו עמו אלא אחריו הרחק