מלאכת מחשבת חלק ב רע

הטוב ההוא אשר ייטיב ה' עמני והטבנו לך. יראה שמבלי הטוב ההוא יש טוב אחר אין חפץ בול ואולם גדול מאד ההבדל שבין הדבר יהיה טוב בעצמו לדבר המטיב. כי אמנם (ג) מי שהוא טוב לעולם יהי' מטיב אבל מי שהוא מטיב לא לנצח יהיה טוב כי יש שייטיב לאחרים אבל הוא רע בעצמו. (ד) על כן נאהוב בעבור זה הי"ת שהוא טוב בעצם ולא מצד שהוא מטיב שלא על מנת לקבל פרס וסוף הטוב לבוא. וזהו סוד האמונה. כאשר לדמיון הילד הנולד נאמר לו למוד ואתן לך פרי חדש או מיני מגדים והילד ההוא יחשוב בדעתו הנפסדת הפרי והמגד תכלית הצלחתו לחוסר שכלו וילמוד ויטרח להשיגה. וכשיגדל וידע שהפרי או המגדים אינם הצלחה האנושית נצטרך להבטיחו בדבר יותר גדול בעיניו ונאמר לו למוד ואתן לך כסף וזהב. וכשיגדל עוד נאמר ליתן לו שררה ושלטנות ושיקרא רב וכיוצא. ואח"כ בשביל שתירש גן עדן נהרי אפרסמון וכיוצא מן הדברים ידרשום בני אדם חיים על האדמה. אמנם כל אלה הם שלא בכונה אמיתית אלא לשכך את האוזן לא תכלית המצופה לנפשותינו אלא המה דמיונות להמשיך לב בני אדם לתורה ולתעודה ולקיים המצות ויזכה לחזות בנועם ה' ולעבוד ה' מאהבה להיותו טוב. ולפי שרוב בני אדם לא יתנו לבם לדברים האלה. שאם ככה יאמרו להם ידברו תועה על ה' ויצאו מכלל האמונה מן הטעם שדעה כזאת רמה ונישאה מהשגת שוכני בתי חומר ועין לא ראתה אלהים זולתך ע"כ דברה תורה כלשון בני אדם והבטיחה לצדיקים שבע והצלחה בעולם הזה לדמות הילדים ולא דברה כלל מהאושר האמיתי הנסתר. וכן מנהג האנשים לאהוב הצלחות העולם כי מי יביאנו לראות במה שיהיה אחריו? זהו שאמר הכתוב (ישעי' ג) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו. לפי שהאדם יראה לעינים יאמר לצדיק כי טוב הוא לא להיותו טוב בעצמו אלא בשביל כי פרי מעלליהם יאכלו ירצה על כי הוא מטיב ואין זה ראוי לנפשותינו. לכן הסתירה התורה סוד זה ולא נגלה אלא ליחידי סגולה. ואין ספק שמשה ידע הדבר כי רוח אלהים בו ובקש ללמד דעת את יתרו חותנו ואמר לו נוסעים אנחנו אל המקום וגו' אין לנו בזה העולם הנאה והצלחה אלא כי אם כאיש הנוסע ממקום למקום וכל תקותנו לא אל מקום חומרי כי אם אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לבדכם ולא לאחרים רצונו התוחלת האמיתית בקבלת פני ה' שהוא מקומו של עולם כאשר פי' מהרי"א אשכנזי בפסוק (שמות כ"ג) ולהביאך אל המקום אשר הכינותי. ואם תלך עמנו בדעתך ובשכלך גם אתה הצליח את דרכיך ואז תשכיל וזה לפי שה' דבר טוב על ישראל רוצה לומר שהי"ת אינו מבטיח לנו כאשר יבטיח איש את בנו נער בהצלחות העולם הזה השפל אלא בטוב הצפון אשר עין לא תשורנו. אבל יתרו בהיותו גר לא ידע בכל אלה ודעתו עדיין מטורפת לא הגיע למדרגה כזו על כן לא נטה לדברי משה והיתה מחשבתו אל הטוב המדומה אל ארצו ואל משפחתו כדברי רש"י אם בשביל נכסיו ואם בשביל משפחתו. ענהו לא אלך עמכם בדעה כזאת להוחיל הטוב הצפון אשר לא ידעתיו ועין בעין לא ראיתיו אלא לארצי ולמולדתי הטוב וההצלחה הנראים לעינים אלך ובה אדבק. ובמענה השני נתעסק משה לענותו כי שגגה היא היוצאת מלפניו כי אמנם לא אמר שיעזוב הנאות העולם מכל וכל אלא שצריך להדבק בשכינה שלא על מנת לקבל פרס ומ"מ גם ה' יתן הטוב וסופו לבוא שלא במתכוין וה' ייטיב לנו ולך גם בעולם הזה. ואל נא תעזוב אותנו הואיל וידעת חנותנו במדבר ארץ מלחה ולא תשב ואין בה שבע והצלחה ותחשוב בזה כי לנו לא יהיה טוב בעולם השפל אין הדבר