מלאכת מחשבת חלק ב רסח

ישראל את ה' כי אפילו יאריך הענן ימים רבים בחנייה ושמרו את משמרת ה'. ואמר עוד ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו הביא בזה המקרה שיארע לאנשי הצבא שהבאנו שברוב הנסיעות יבוא להם הרגל וסדר בנסיעות ד"מ שיעלה הענן בכל יום רביעי ויהיה מספר לימים שיחנה הענן כי אז היו רשאים ביני וביני להתיר ולהציע קניינם. כי זהו לשון ויש כלומר אלו איזה זמן יארע שהענן ישכון על המשכן ימים מספר ויהיה מספר וסדר לימי שכון הענן ולימי העלותו היה אפשר שעל פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו ירצה ברגע כמימריה בלי בלבול ומהומת הטעינה כאשר היה אפשר להם לערוך מאתמול יום קודם נסיעתן. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו פירש בזה המקרה האחר שאם יארע שידעו יום חנייתם אלא שיהיה בכל יום וגם בזה יצטרכו שלא לפרוק משאם מעולם כדרך הולכי מדברות החונים בלילה ורכושם על העגלות וביום נוסעים שלא לטרוח בבקר בבקר לטעון ולקשור בכל יום. אמנם בסדר הזה ס"ד שהטעם שלא לטרוח ולא לשמור משמרת ה' לכן לא הביא הכתוב משמרת ה' בשני אלו הסדרים על כי בסדר הזה כבר לא יפרקו אך יוכל להיות כדרך כל הארץ לברוח מהעמל ולא ליראת ה' ובפסוק הקודם בקביעות הנסיעה כבר יוכלו לפרוק ולטעון ולא לשמור משמרת ה' הלכך לא אמר בשניהם משמרת ה'. כל זה באנשי צבא כי הגיד הכתוב לנו דרך ומנהג היוצאים. כי יש שידעו הקביעות והיו יכולים לפרוק ולטעון ויש שיסעו בכל יום ולא יוכלו מעמל וטורח המעשה. אבל אין כאלה ישורון ויהיה מה שיהיה לבם תמים למקום יעמוד הענן או יומים או חדש או ימים יהיה סדר קבוע לעליית הענן או יסע בכל יום בכל מקום ובכל זמן שמרו את משמרת ה' ועשו הכל לשמה. ופירוש או יומים רצונו ימים אחדים וזהו מערב עד בקר או יומים ולילה. או חדש דהיינו ימים מספר בקביעות או ימים ירצה שנה כפירוש רש"י והוא בהאריך ימים רבים כמו שאומר. בכל אלו המקרים תמיד היו ישראל מוכנים באופן שבהעלותו יסעו תיכף ומיד בלי עיכוב לטעון בעיריהם ולישא את שברם. ולהחזיק עוד הענין חזר ואמר על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו לפי שמשמרת ה' שמרו עשו משמרת למשמרתו והניחו רכושם כאשר המה ליראה את ה' הנכבד והנורא ולא לברוח מהטורח והעמל ולא בחרו לישב בשלוה אף אם יהיה הענן ימים מספר על הסדר. וזהו יישוב נכון עד שיספיק לכלכל דברי הפרשה הזאת ורוב דברים באין מבין

ותקעו בהן וגו': ותקעתם תרועה וגו': ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו

שאלה אחת קטנה יש לשאול מדוע לא כתב בהקהיל את הקהל ותקעתם תקיעה ונועדו וגו' כאשר כתב ותקעתם תרועה ולא יצטרך אחר כך לפרש ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו? וקרוב בעיני (א) כי הנסיעה ממקום למקום היא תחת סוג הרעות ומין צרה וצוקה כידוע והפך הדברים במנוחה יפה אל הלמוד ואל פעולת השכל להשגת החכמה דרך ישר לפני איש ונסו יגון ואנחה והנה יש בתקיעת החצוצרות שני מיני קולות. התקיעה והתרועה. התקיעה באשר היא פשוטה מכרזת ואומרת לסימן מנוחה ששון ושמחה ימצא בה. והתרועה גנוחי גנח ילולי ייליל תורה שברון מתנים וחלחלה. לכן כאשר יקהיל הקהל ללמוד ולשמוע דברי ה' יתקעו בהן. ובנסוע המחנות יתקעו תרועה. ונתן הטעם לפי שבהקהיל העם לתורה ולתעודה תתקעו ולא תריעו פי' צריכים אתם לתקוע לפי