מלאכת מחשבת חלק ב רסז

ויניחום בלי משאוי כל יום ז' עד יום אחד באשמורת הבקר ואז יכינו להם צידה ויחזרו ויטענום. וכן אם יהיה קביעות חנייתם ביום אחר מימי השבוע. בדבר הזה יהיה להם קלות ולא יגדל עליהם טורח הדרך כל כך באשר ידעו היום המזומן לחנייה ולנסיעה. אולם בסדר השני כאשר לא ידעו קהל יוצאי הצבא מתי יסעו ומתי יחנו יגדל עליהם המשא כי יצטרכו שלא להתיר משאם ושברם מעל חמוריהם ועגלותיהם מעולם ויניחום כאשר המה כי לא ידעו עת נסיעתם שאם יתירו משאם כאשר ינוחו יקרה להם מקרה בלתי טהור שיצטוו פתאום לנסוע בלי היותם מוכנים לצאת ומרכבותיהם פרוקות ותצא מזה מהומה רבה בחפזם לדרך. והסדר השלישי כאשר נסיעתם בכל יום בבקר וחנייתם בכל יום בערב גם שמה קרוב שלא יתירו שללם מכל וכל ולא מטעם שלא ידעו עת נסיעתם אלא כי יהיה להם טורח גדול ותדיר לפרוק בכל ערב ולטעון בכל בקר ותדד שנתם מעיניהם. לכן במדבר ישראל הנוסעים ממקום למקום וכל שללם עמם מקנה כבד מאד הואיל ולא ידעו מעולם זמן החנייה והנסיעה אלא הכל תלוי בהעלות הענן מעל המשכן הנה לא היה אפשר להם להתנהג כמעשה הסדר הא' ולפרוק מרכבותיהם בסדר ובקביעות. ספר הכתוב כי גם המה עשו כסדר הב'. ובזה נמשלו למשה שפירש מן האשה מאחר שנגלה נגלה אליו ה' שלא בקביעות כך עשו בני ישראל כי יראו פן יעלה הענן פתאום ולא יוכלו תיכף ומיד לנסוע בנסוע המחנה. תפשו אומנות רבם ותמיד עמדו ומתניהם חגורים ונעליהם ברגליהם מחכים יום הנסיעה כאלו בכל יום היה להם לנסוע ובאופן כי כן היו תמיד המשאות טעונות וכל קניינם מוכן לשום לדרך פעמיהם. והוסיף הכתוב להגיד לנו שבחם שלא חשבו ולא יראו מעמל וטורח הדרך אלא בלב טוב ונפש רחבה ולא נזורו אחור לא לבד בסדר השני והשלישי אלא גם בסדר הראשון אפילו אם קרה להם באיזה זמן שיעמדו בחנייה ימים רבים או שתקרה בזמן אחר הנסיעה כסדר ד"מ משלשה ימים לשלשה ימים וזה יקרה פעמים רבות זו אחר זו עד שישוב הרגל להם בסדר הזה כי אז היו יכולים להתיר משאיהם ולא יקרה להם עון בדבר הזה לידעם יום הנסיעה מ"מ לא סרו ממשמרתם ולא רצו לפרוק מפחד שלא יהיה סדר הזה תמידי ושבאולי פתאום יעלה הענן. גם העיד הכתוב שלא עשו לברוח מן העמל וטורח הפריקה והנסיעה אלא מאהבתם את ה' ומשמרם את משמרתו לעשות תיכף ומיד דבר ה' ומצותיו. ומשמר' ר"ל לשמור דבר בטרם יבוא ולעשות סייג לתורה ולמצוה כמאמרם ז"ל עשו משמרת למשמרתי כן עתה שמרו את משמרת ה' משמרים ומחכים ומזרזים עצמם בסייג הזה להיות מזומנים לדרך. ועתה נשתדל אל פירוש הפסוקים בפרט. אמר הכתוב מראה הענן ושישראל היו חונים ונוסעים על פי ה' באופן שלא היו יודעים שעת הנסיעה והיה להם הסדר השני בהיותם מוכרחים לחנות ולנסוע בלי סדר אלא על פי ה' שנאמר כל ימי אשר ישכון הענן יחנו רצונו בלי סדר ואזהרה מקודם אלא הדבר תלוי בענן. על כן הוצרכו ישראל לעמוד תמיד מזומנים לנסיעה ומרכבותיהם טעונות באשר לא יוכלו לישב בשלוה בלילה הזה פן למחר יוכרחו לנסוע ולא יוכלו לילך על פי ה' ירצה במהירות בעת נסיעת הענן. וזה היה סבה שאפילו אירע בזמן מה שישבו במסע אחד ימים רבים עכ"ז לא רצו להתיר כי לא ידעו מה ילד יום. לכן אמר ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו פירוש הוכרחו מזה כי אפילו יאריך הענן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולישב בהכנה ועגלותם טעונות אע"פ שלא יסעו. וכתב כאן את משמרת ה' להודיע המראה הגדול הזה ויראת