מלאכת מחשבת חלק א צט

לבדה אשר בקצה שדהו למה עפרון אמר לתת לו גם את השדה והוא לא שאל את השדה אלא המערה לקבור? י"ג לעיני בני עמי נתתיה לך. למה לא אמר גם לעיני בני חת אלא בפני עם הארץ לבדו? י"ד בהפרש שבכתובים פעם יזכיר בני חת ופעם עם הארץ. אמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ ולא לבני חת כבראשונה. וכן וידבר אל עפרון באזני עם הארץ ואחר כך אמר את הכסף אשר דבר באזני בני חת ולא אמר באזני עם הארץ. ראוי לתת טעם בדבר מדוע פעם יזכיר אלו ופעם אלו ופעם שניהם? ט"ו ויען עפרון את אברהם לאמר לו. זה הוא דבר מבואר שאם היה מדבר עם אברהם יאמר הדברים אליו ולא לאיש אחרא וכן אמרו ביני ובינך מה היא והם לא היו אוהבים וחברים מקדם? י"ו וישמע אברהם אל עפרון וישקול וגו' וזה לא דבר עפרון. אדרבה נראה מדבריו שלא היה רוצה כלום באמרו ביני ובינך מה היא? י"ז אשר דבר באזני בני חת משמע ששאל לו כסף השדה בלחש באזני בני חת לבד. ואין הדבר כן אלא דבר עפרון בפרסום בעיני כל עם הארץ? י"ח ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם וגו' למה כפל הדבר הזה פעמים שלש? י"ט מה שאמר מאת בני חת. ואין הדבר כן כי קנה השדה מאת עפרון ולא מאת בני חת? מלבד מה שיקשה שבפסוק ראשון כתוב לעיני בני חת ובשני מאת בני חת. וכן בסוף הפרשה כתיב ויקברו אותו יצחק וגו' אל שדה עפרון וגו' השדה אשר קנה אברהם מאת בני חת? ואמנם ההפרשים הללו צריכים פירוש. כ' למה קראו עפרון איש רע עין כילי וקמצן. וכי מפני שלא רצה לתת שדהו במתנה לאשר לא עמל בו יגונה? וראוי לבאר בהיתר הספקות כולם. כי בחברון היו בני חת מושלים על הארץ בשררה. ועפרון אף הוא היה מן השרים. ומנהג רוב הערים כאשר עד היום הזה כי כל קציניהם ושריהם יציבו להם ציון ומקום קבר להם ולזרעם שמה יקברו כל יוצאי חלצם. וקרוב הדבר שבחברון יהיה סימן דירת קבע לאדם ולהיות אזרח בעיר כשהיה לו בה מקום מיוחד לקברות בתוך קברי בני העם. והאורחים והגרים אם ירצו בתוכם להשתקע כדין כל הבא לישב בעיר בארץ נכריה אין ספק שיצטרכו ליקח רשות מטובי העיר רצוני שיתקבצו השרים ורוזנים נוסדו יחד ושמה ברוב מניינם יתנו רשות לאורח לקבוע בית דירה ולקנות לו אחוזת קבר ויהיה נכלל ביניהם כאזרח הארץ. ומלבד האמור ידוע כי כל הרוצה לקנות קרקע ולא יערערו עליו לאחר זמן ויטרפו אותה ממנו שטרי חוב המוקדמין ישתדל לקנות בפומבי מהמלך או מהרבים ואז מקחו קיים לעולמי עד. וזהו הדת והנימוס ביניהם גם בזמן הזה. לכן אברהם איש עניו מאד בבקשו מקום קבורה בחברון ארץ מגוריו. הוצרך לקבוץ בני חת קציני הארץ והלך לפניהם וכה אמר בלכתו. להיותי גר ותושב עמכם ולא אזרח באתי לבקש מכם רשות לקנות אחוזת קבר לי ולמשפחתי. וכדי שיהיה מקחי קיים תנו נא אותה אתם לי ואקננה מן הרבים שרי הארץ שלא יהיה מערער עליה להבא. וזהו אמרו גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר וגו'. ירצה שהיה מבקש מהם שני דברים אחד ליתן לו רשות אחוזת קבר והשני למכרה לו מאת הרבים, ובני חת שנשאו לו פנים ענו לו שמענו אדני נשיא אלהים אתה בתוכנו וגו' פירוש אין לך לבקש זה ממנו נשיא אלהים כי אתה בתוכנו ובקרבנו אתה יושב ואף אתה כמונו אזרח הארץ ולא אזרח וגר כאשר אמרת. וכל זה דרך חנופה ונשיאת פנים לאברהם. על כן צריך להבדיל בין נשיא אלהים לאתה בתוכנו ור"ל אתה בתוכנו כמונו ואם כן לא מבעיא שהרשות לך נתונה אלא גם תוכל לקבור מתך בקברנו אשר כרינו לנו לעצמנו כדרך סגני המקום וכאשר ניתנה לאברהם הרשות בדברים הללו לקנות לו בתוכם קבר אין ספק שנתן להם תשואות חן ולא הוצרך הכתוב להביא המפורסם אלא ספר שאז קם אברהם מלפני השרים בני חת והלך לו אצל ההמון מעם הארץ של