מלאכת מחשבת חלק א ק

בני חת. ירצה קהל העם שהיו תחת ממשלת בני חת כי להם הקרקעות. וידבר אתם:

שידברו אל עפרון שימכור לו המערה בחשבו שעפרון לא היה מן השרים אלא לנבלותו חשבו מעם הארץ. (ב) כי כל שר וקצין שינהג בקמצנות נבל וכילי ונבלה עמו יחשבוהו לדל נבזה וחדל אישים ולא יכירוהו. ולהם עם הארץ נכון לומר שיקברו מתו כי עליהם דלת:

הארץ מוטל צרכי הקבורה כדברי חז"ל שנעלו החנויות והלכו לגמול חסד לשרה. ואמר להם כי לא גבה לבו ולא רמו עיניו להשי' קברו בתוך קברי השרים בני חת אלא די לו שתהיה המערה בתוככם רצונו בתוך עם הארץ לגודל ענותנותו. אז חזרו כל עם הארץ עמו לשאול את המערה מעפרון היושב במושב השרים בתוך בני חת. וגם זה לא אמר הכתוב בפירוש כי הוא מבואר מהלוך הפרשה. אמנם עפרון היה איש צר עין מן הצבועים המתדמים לנדיבי עמים. (ג) כי אם לא רצה לתת שדהו במתנה על זה לא יגונה. אלא יחשב לו לשבח כי הצדיקים חסים על ממונם. אולם מתהלל במתת שקר ורמאי זהו רע בעיני אלהים ואדם. כי לא לבד רצה להתראות לאיש נדיב בפני קהל ועדה ובקרבו ישים ארבו לשאול שלא כהוגן ת' שקל כסף. עוד רצה למכור גם את השדה אגב המערה דבר שלא היה לאברהם צורך בו. ועוד בה שלישיה שהיה חושב מחשבות להתעולל על אברהם שיקנה השדה ממנו ולא מאת השרים בני חת כדי שלאחר זמן יבואו ויטרפו ממנו על מה שלא נעשית בהסכמת טובי העיר כנהוג וכמו שאמרנו. הלכך בבוא אברהם בחברת עם הארץ לפניו ועפרון ראה עצמו בקהל רב רצה להקרא בפניהם שוע ונדיב. והראה בדבריו כאלו ירצה לתת השדה לאברהם במתנה ומתנה אינה צריכה פרסום ואין צריך לדקדק אחריה. ואמנם עשה זה לשני טעמים. הא' שהשרים לא יכירו נבלותו וקמצנותו שעל מערה ושדה אשר לא יעבד ולא יזרע ישאול ת' שקל כסף. והשני שחשב לרמות אברהם ויקננה ממנו שלא בפני השרים ויוכל לאתר זמן להחזירה כאשר הצענו. על כן כתיב שאמר לו עפרון השדה נתתי לך וגו' וזה אולם באזני בני חת לכל באי שער עירו כלומר להיותו בפרסום ובפני כל העם אמרתי השדה נתתי לך במתנה. ואין צורך לבקש שיראו בני חת והשרים ויהיו עדיו בחותמיו כי אין חותמים שרי הארץ אלא על המכר ולא על המתנה. ואין לך לספק שאחזור בי כי כבר נתתיה לך לעיני בני עמי והכל יודעים הדבר. והנה אברהם לא שת לבו לזאת בתחלת דבריו ולא הבין תחבולותיו אלא חשב זה לנדיבות לב עפרון והשתחוה בפני כלם לתת לו תשואות חן על הדבר. אבל אברהם שונא מתנות לא הסכים בזה לדברי עפרון ושאל לקנות השדה ממנו בפני עם הארץ. ואז תיכף עפרון גלה רעתו בקהל באמרו ויען עפרון את אברהם לאמר לו פירוש הפרישו מהמון העם ודבר אליו לבדו בלחש כאלו לא ירצו שישמעו דבריו בין החיים ושאל לו ת' שקל כסף. וזה אמרו ביני ובינך מה היא כלומר אם תרצה לידע שווי השדה ביני ובינך ולא בפרסום ד' מאות שקל כסף ומה הוא הסך הקטן הזה שנצטרך למכר במושב השרים ועמי הארץ. ולכך אמר שמעני פי' הבינני ושמע כוונתי שעד הנה לא דברתי אלא לכבדני נגד זקני עמי. (ד) וכאשר שמע אברהם דבריו אלה והבין היותו איש רע מעללים און ומרמה וששאל שלא כהוגן וגוזמא בדמי השדה ויהי כמחריש בפני הקהל. לא רצה לשמוע אל דבריו כלל גם לעצה אשר יעצו לקבל המכר בסתר ולא בפני השרים בידעו שתחתיה תעמוד הבהרת כמו שהיה באמת. אלא רצה לקנות השדה מאת בני חת ובזה אין מערער ואין כושל במחניו. ז"ש וישמע אברהם אל עפרון ירצה הבין רוע דעתו ואדרבה שקל הכסף אשר עפרון דבר באזני בני חת רצונו שמנה הכסף לעיני השרים בני חת והם שמעו וראו המכר. ויהיה באזני בני חת קאי אל שקילת הכסף לא אל דברי עפרון. באופן כי קם שדה עפרון לאברהם למקנה לעיני בני חת ולעיני כל באי שער עירו ולא בסתר כדברי עפרון. ויקם