מלאכת מחשבת חלק א צו

התמונות והצורות. על כן כתב שלמה בחכמתו (קהלת ג') הכל היה מן העפר והכל שב על העפר. קרא ברוב תבונתו עפר אל העצמים שבתחלת היצירה כי אין לנו מלה תורה על דקות האחרון אלא עפר ואפר. ולזה כוונו חז"ל באמרם שהקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים. וכבר קצת מן הראשונים נתבהלו לתפוש הדעת הזה כי חששו למינות ולומר שאין יתרון לאדם אחר המות אשר שהכל אחד ורוח אחד לכל ואין צורה בגופים אלא גשם בשנוי התחברות עצמיו והפרש תנועתם. (טו) ויתנשאו על ככה למאוס דרכי המחקר האחרון ונכשלו. כי אמנם זו היא אמונה שלמה תשלים ידיעתנו בה יותר וביותר לאשר יקראוה באמת כי אדרבה בזה ידענו (ין) שאין דבר מת תחת השמש. וכל מה שברא הקב"ה בעולמו הוא נצחי חי לעולמים עד שירצה ה' יתברך ואין מות בנבראים אלא חלוף תנועה ומחברת. וכל שכן רוח האדם העולה היא למעלה על כל גשמי שהיא נצחית. ויש להסתיר מהמון העם הדברים. והמשכילים יבינו ראשי פרקי' אלו ויוסיפו לקח מדעתם. ראה מה שכתוב באברהם הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר. ועת לחשות: האחד בא לגור וישפוט שפוט עתה נרע לך מהם

פירוש על כי באת לגור והיית אורח גם עתה ועלית לגדולה להיות שופט עלינו כדברי חז"ל. לכן אתה מכבד האורחים שכמותך. צריך אם כן להרע גם לך כי אורח אתה כדי שלא תכבדם מכאן והלאה. וזה פתרון נרע לך מהם כלומר נרע לך בשבילם: השב אשת האיש כי נביא הוא

זו תשובה על מה שאמר אחותי היא. לפי שידע שילקחוה ממנו: רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי

מלת רק צריכה ביאור גם יפלא שנתיירא ליהרג ולא פחד שיקחו את אשתו אע"פ שלא יהרגוהו והיה מן הראוי שיקפיד יותר על זלות אשתו מחייו? ואולם יש לך מדינה שאנשיה יראי אלהים במה שבין אדם למקום ולא כן במה שבין אדם לחברו. ויש לך מדינה שמדותיה להפך המה אנשי אמת שונאי בצע אמנם אין יראת אלהים על פניהם במה שבין אדם למקום. ובדמותם היו הקדומים אומרים עולם כמנהגו נוהג והאמינו שהחוקים והתורות ניתנו להיישיר חיי האדם בין איש לחברו שאלמלא מוראם חיים יבלעו. ולפי זה כל עמל האדם שלא להרע לחברו כי כן יישובו של עולם ולא מיראת ה' ולתכלית עבודתו ומצותיו. ואמנם שתיהם רעות תואר מאד בעיני ה' (יז) מכל מקום הורע כח השנית מן הראשונה. כי אם אין יראת ה' על פני האדם שוא עמלו להדריכו במעגלי יושר הקבוץ המדיני. ומי שיש בו יראת ה' אף אם יגזול ויגנוב לסוף בא לשמה וישוב אל ה' ויצטדק במתנת ידו בקרב אחיו. ואם אין אלהיו בקרבו הנה חסדיו וצדקותיו המה כסות עינים ובדרך חנופה וכל רוח אין בקרבו. ולפי האמונה הרעה הזאת אם יחטיא איש לאיש בדבר הנוגע המדינות האנושי ראוי להענישו להזהיר את העם ולא יזידון עוד אבל לא ישימו על לב אם יחטא לה'. לכן אבימלך שהיתה לו האמונה כזאת אם היה לוקח אשה מבעלה זהו חטא שבין אדם לחברו וגדול עונו מנשוא אצלם לפי הסדר המדיני. כי יקפצו עליו אנשי עירו וחכמיו. אמנם אם יהרוג המלך איש לאיזה עלילה אשר תמצא ואין לו דמים זהו פשע אל ה' היודע מחשבות אדם. ולא יאשימוהו עבדיו. כי יאמרו שהרג על חטא הצפון או כאשר עשה דוד לאוריה. זהו שאמר