מלאכת מחשבת חלק א צה

(יא) הלא תראה שרוב השמחות ובשורות באות לאדם לרעתו וזה מבואר לעין כל ואיש נבוב ושפל לא תבאנה אליו מכות נמרצות בנוהג שבעולם. הנה על פי הדברים האלה אין להתרעם על הצרות צרורות המתרגשות ובאות על החיים כי לכך נוצר האדם וצחוק עשה לנו אלהים ושלחנו הנה בגיא בן הנום הלזה לענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו (יב) לצרף וללבן בעמק הבכא הזה נפשותם ויזכו לקנות העולם הצפון והחיים הנצחיים בזיעת אפם על מי אנחות וסערות תבל הצורר. (יג) ואם רבות רעות לצדיק אע"פ שלא פעל און. הנה נשלמה כוונתו בזה על בואו כי לכך נוצרנו ולכן קנה שכרו גדול בעולם שכלו טוב ולפום צערא אגרא. ומי שלא יתרבו צרותיו סימן רע לו שלא זכה לקנות עולמו. באופן שאם ירבו צרותיו על אדם על עונותיו סימן טוב לעולם הנצחי ובהפך סימן רע לו ועוד לאלוה מילין על זה בפרשת בא ובפרשת שופטים בס"ד. על כן ברעת סדום ועמורה היה דבר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה פי' מה שצועקים על צרותיהם רבה היא כי צרות רבות להם. אמנם אף חטאתם כבדה מאד ולפיכך צריך אני לשקול בשיקול הדעת אם צעקתם שוה לעונותיהם והצרות בפלס כחטאתם עד שלא יכבדו אלו על אלו. שאם עוד יוסיפו לחטוא יותר על צעקתם אשר חלה ה' בהם אדעה וצריך להענישם עוד: האף תספה צדיק עם רשע וגו': השופט כל הארץ לא יעשה משפט

קצת קשה על לשון המשפט המכונה על כללות הדין יהיה צודק או מעוות ונח היה לו לומר השופט כל הארץ לא ישפוט בצדק? וקרוב בעיני לפרש (יד) כי אמנם כאשר ישלח ה' חרון אפו עברה וזעם וצרה בעיר או במדינה כשניתנה רשות למשחית לחבל לא יבחין בין טוב לרע ואלו יש צדיק בתוכה יספה בלא משפט. והטעם נבאר בפרשת בא אל פרעה ובפרשת שופטים בע"ה. במה שאירע במצרים שהוצרך ה' יתברך לעבור בעצמו לנגוף שלא יתן המשחית לבוא בבתי ישראל ולא יספו בעון העיר. כדבר שכתוב (חבקוק ג') בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים יצאת לישע עמך מחצת ראש מבית רשע רצונו שכאשר יעניש גויי הארץ ישלח מלאך פניו אף וחמה וידוש גוים בלי הבחנת טוב ורע וגוי גם צדיק יהרוג. אולם לעמו ישראל יצא בעצמו ולא על ידי מלאך. יצאת לישע עמך וגו' ובזה מחצת ראש מבית רשע לבדו ויבחין בין טוב לרע וזו היא תשועה לעמו שלא יענש אלא המחוייב. כן במקום הזה ראה אברהם שהי"ת שלח מלאך רע להפוך את סדום ע"כ נגש אל ה' ואמר למה ישלח האף והחימה שלוחיו להרע להפוך את העיר ולא ילך בעצמו. באמרו האף תספה צדיק עם רשע. פי' האף ששלחת להעניש היא תספה צדיק ורשע יחד ולא תבחין ולמה שופט כל הארץ לא יעשה משפט בעצמו ולא על ידי שליח ל ז"ש לא יעשה משפט כלומר לא יעשה המשפט איך שיהיה בכבודו ובידו ולא ע"י מלאך אף וחמה ומשלחת מלאכי רעים. ומצאנו בכתוב אף לשון נקבה (מ"ב כ"ד) כי על אף ה' היתה בירושלם. ובמדרש רבה אר"י בר נחמי' האף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים. ובהורמנא דידהו כתיבנא: אם אמצא בסדום חמשים צדיקים כתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם

מה שלא ענהו ה' שיציל הצדיקים ויעניש החוטאים לבדם. עיין בפרשת שופטים: הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר

ידוע במחקר הנכון כי כל גשם יתחבר בתחילת הוייתו מעצמים דקים. אשר בהתקרבם זה לזה יתחברו גשם. ובהפרדם יחברו גשם זולתו. ומשנוי התחברם יבוא שנוי