מלאכת מחשבת חלק א צד

סדום ועמורה שחטאו לו. באשר אינם קרוביו ומיודעיו היתכן שלא יעשה ה' אלהים דבר בעולם ולא יעניש גוי או ממלכה על הארץ מבלי שיתמלך בו? ומה לו לאברהם עם הגוים ההם ערלי לב וערלי בשר אשר לא מבני ישראל המה ומה תועלת לו בהצלתם? ואם ללוט ההולך את אברהם. כבר יצאה הגזירה להצילו בזכותו מבלי שאברהם יתפלל עליו ל אם לא שרצה ה' לגלות אוזן אברהם בעונשי שכיניו למען יספר לדור אחרון בניו ובני בניו ויפחדו וייראו וישמרו מאד לנפשותם ויוכל לקיים הבטחתו. זו היא כוונת הפסוקים ביושר כי אמר מדוע מכסה אני מאברהם מה שאני עושה והפורענות שאביא על סדום והנה אני ייעדתי טוב לבניו שיהיו לגוי גדול וכו'. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ויגיד להם את מכות הארץ ואת תחלואיה כדי שמיראה מדבר ישמרו דרך ה' ואוכל להביא הייעוד הטוב אשר דברתי עליו שאם יחטאו לא אוכל לקיים דברי במשפט: ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה וגו': ארדה נא ואראה הכצעקתה וגו'

יש לתמוה מה דבר ה'. וכי באה אליו שמועה שאינה של אמת עד שצריך לירד לראות אם אמת הדבר ל ובמה שאמרנו יתכן. שאלו דברי המלאכים ההולכים להפוך את סדום וכבר ידע ה' שצעקתם רבה וחטאתם כבדה. ואמנם דבר המלאך אל אברהם שאל יעכבנו מללכת לסדום. שאדרבה לכך בא ואולי לטובתם שיראה בעיניו אם יש בהם צד זכות ללמד עליהם ולא יאבדו מתוך הקהל. וזה הוא התנצלות למול אברהם שיניחם לילך שמה כאשר אמרנו. ואמנם מה שאמר זעקת סדום ולא אמר זעקה שצועקים על סדום? וכן אמרו הכצעקתה ולא היה סדום הצועק אלא צעקת הנלחצים ודמעת העשוקים מסדום. וכבר פירשו בו חז"ל כן. ואמרו גם על עסקי ריבה שהמיתו בייסורין. ואמנם היה ראוי שיאמר ככה בכתוב? אבל יתיישב היטב במה שאמרו ז"ל במקום אחר כי הצועק על דבר שיש בו הוא נענש תחילה. ומוסר דין על חבירו מזכירין עונותיו זהו אם כן פירוש הכתוב זעקת סדום ועמורה כי רבה רצונו מה שהמה צועקים על הנעשה להם מהעוני והלחץ. אבל גם חטאתם שהם עושים כבדה מאד. לכן ארדה נא ואראה אם כדמות הצעקה שצועקים על עושקיהם כן עושים גם הם לאחרים כלה ואעניש תחילה הצועקים: דבר אחר כי אין אדם צדיק בארץ אשר לא יאונה לו צער ויגון וצרות לבבו לא ירהיבו. וכל זה כי מקרה אחד לצדיק ולרשע ועולם המכוער הלזה כמנהגו נוהג לא יתן לשוכנים בו אלא רעות רבות וצרות. (ח) כי האדם נברא לעולם ולא העולם לו כאשר נאריך זאת בפרשת וזאת הברכה בס"ד. וזהו מה שנתרעם שהע"ה באמרו (קהלת ז') יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. (ט) כי מה שהוקשה בעיני ראותו שיש לפעמים צדיק אובד ורשע מצליח. וזהו קרי והזדמן. אמנם אלו היה תמיד כל צדיק אובד וכל רשע מאריך כל עם ה' נאנחים וישישו כל פועלי און כבר היה מקום לומר שאין בידינו לידע מה שהוא נרצה בעיני ה' ואולי מעשה ידינו לנגד המכוון. או היה לנו להסתפק בדבר הטוב והרע ואם הטוב למראה עינינו הוא הרע הגמור וכן בהפך. אך אולם בראותנו שיש לפעמים רשע אובד ורשע מאריך וכן בצדיק אם כן הכל דרך מקרה (י) ואני חשבתי למשפט שאין לנו להתמרמר על צדיק ורע לו רשע וטוב לו כי זה הוא מראה חלום לעינינו ואין בעולם הזה איש מצליח יהיה צדיק או רשע. ומי שיתחשב למראית העין שהשעה מצחקת לו ויצלח בכל דרכיו פתאום יבוא יומו ופתע ישבר לאין מרפא. ולא העלהו הזמן האכזר לשובע ההצלחות ועל גפי מרומי קרת אלא להשליכו משם בטיט היון מאגרא רמא ותשבר מפרקתו עד כי תגדל נפילתו ושקול היותר וביותר על כל הצלחותיו המדומות. וגם הנה באמת אינם אלא לפנים וטעות הדמיון.