מלאכת מחשבת חלק א צ

(א) נקרא גילוי שכינה על האדם כאשר גם נגלו אליו האלהים משרתיו עושי רצונו במימרא דה'. על כן לא יהיה הבדל בתורה בין קריאת המלאך לקריאת ה' בכבודו. ופעם המלאך ידבר ע"פ עצמו כאלו ה' ידבר ככתוב בפרשה הזאת ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וגו' כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה ואח"כ החזיר הדבור כאלו ה' הוא המדבר ולא חשכת את בנך את יחידך ממני. וכן במראה הסנה (שמות ג') כתוב וירא מלאך ה' אליו בלבת אש וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר אנכי אלהי אביך. וכן כתיב (שם י"ג) וה' הולך לפניהם יומם ואינו אלא מלאכו דכתיב ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל ורבים במקרא. וכדומה לי שזהו כוונת האמור בשמואל (א' ד') ויוסף ה' להראה בשילה כי נגלה ה' אל שמואל בשילה בדבר ה'. הואיל והכתוב צריך ביאור ועל כפל הדברים בלי צורך? ונראה שבא להודיענו בדבר הזה שהמלאך נראה אל שמואל ובזה היתה הוספה למראה הראשונה שקרא ה' בעצמו שמואל שמואל. אולם כאן נראה אליו פעם אחרת ע"י מלאך ולא כפעם הראשונה באופן שזכה לשתי המראות וזהו אומרו ויוסף ה' להראות בשילה ואופן המראה היה שנגלה אליו ה' ירצה מלאך בדבר ה' וזכה גם לזאת מדרגת הנבואה מלבד הראשונה שהיה ע"י ה' בעצמו. גם בפרשה הזאת אמר וירא אליו ה' באלוני ממרא ולא פירש למה נראה ומה הגיד לול שזהו הקדמת המראה הגדול הזה שבאו אליו שלשה מלאכים כדמפרש ואזיל כאלו אמר אחר שמל את עצמו וילידי ביתו נגלו אליו האלהים באלוני ממרא באופן זה שבאו לו שלשה אנשים והיה מה שספר. ואמנם אברהם חשבם לאורחים מבני אדם והתמיד במחשבתו זאת עד כי אמרו לו בפירוש זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו' כי אז הכירם למלאכי ה' ודבר עמהם כאלו ידבר עם ה'. הלא תראה פעם ידברו בלשון יחיד ופעם לשון רבים. והטעם שכאשר ידברו אליו דבר ה' יכנו המדבר לה' לבדו באמרם שוב אשוב אליך וגו'. וכאשר ידברו צרכיהם כאנשים יכנו מאמרם לשון רבים ויאמרו כן תעשה כאשר דברת ויאמרו אליו איה שרה אשתך. ובבשורתם לידת שרה כתוב ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר למועד אשוב אליך. ובאמת גם אלה דברי המלאכים במאמר ה' שאין לחשוב ששמה בין הדבקים נראה אליו אז ה' לדבר אליו דבר זה. ולא כתוב ומפורש הדבר הזה בכתוב. ועוד שלמה שרה כחשה בפני ה' לאמר לא צחקתי הנוטע אוזן לא ישמע? אלא שגם אלה דברי המלאך ודבר בלשון יחיד בדבר ה' כאשר אמרנו. אמנם אברהם ושרה שעדיין לא הכירום חשבו שהאורחים אמרו זה לשרה לברכה שתראה זרע כאורח המברך בעה"ב לג"ח שעשה עמו וצחקה בקרבה על דבריהם והמלאכים אמרו לאברהם למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר? על כן שרה שלא הוציאה בפה אלא צחקה בלבה כחשה לאמר לא צחקתי בחשבה שהאנשים האלה לא בחנו כליותיה ומה שבקרבה. והנה קמו משם האנשים ירצה קמו מסעודתם ונטו לילך אל סדום. כי על כן אמר וישקיפו על פני סדום כאיש הנוטה לצד השביל המביא לסדום. ואברהם בידעו דעת אנשי סדום שלא יקבלו אורחים היה מתכוין לשלחם מעליהם שילכו לעיר אחרת ולהטותם הדרך שלא ילכו לסדום ולא יארע תקלה עליהם וזהו מה שאמר ואברהם הולך עמם לשלחם ולא אמר ללוותם כלומר שכוון לפייסם בדברים ולשלחם מסדום כי עד הנה לא הכיר אברהם המראה ועוד חשבם לאורחים והי"ת גזר אומר להודיע לאברהם האמת שלא יסרב עוד במלאכיו מללכת במצותו. וזהו אמרו המכסה אני מאברהם וגו' פירוש למה אני מתראה אליו במלאך בדמות איש בכסות עינים טוב שיגלו אליו פנים בפנים להגיד לו למה באו בדבר ה'. ויאמר ה' זעקת סדום וגו' ארדה נא ואראה וגו' אז נגלו אליו האלהים לשלוחי ה' ואמרו אליו אל תעכבנו עוד מללכת לסדום כי אנחנו מלאכי אלהים ירוד ירדנו בתחלה לראות ברעתם. ועתה ארדה