מלאכת מחשבת חלק א פז

אברהם שהוא לא נתרעם אלא על חסרון זרעו ולא על מעוטו? והלשון גם כן אינו מדוקדק באמרו כה יהיה זרעך ולא אמר כאלה או כמספרם יהיה זרעך ל אולם יש לפרש כפי דרשת חז"ל בבראשית רבה שהוציאו למעלה מכיפת הרקיע. וכאשר אברהם ראה באופן שבדו מלבם האיצטגנים הכוכבים ממסילותם בצורותיהם אשר במושבם ד"מ על תמונת שלוש או רבוע או כוכב נולד או יורד יורו מאורע כזה לאדם אם טוב ואם רע. והאמין אברהם לאיצטגנים שלא יולד לו בן מכח המזל הוצרך הי"ת כדי להסיר מלבו אמונה כזאת להוציאו חוץ לעולם הזה על הרקיע. יהיה זה במראה הנבואה או בהקיץ כדי שיביט משם הכוכבים בסדר אחר הפוך ומשונה ממה שיראה היושב תחתם על הארץ כאלה פה עמנו היום. כי מה שבכאן יראה כוכב ד"מ מתנגד שמה יתראה בחיבור וכן להפך ויאמר לו הבט נא השמימה וספור הכוכבים כלומר חשוב עתה באיצטגנות שלך סדר ומדרגת הכוכבים ותראה שאינם עוד מורים כאשר למדת בחכמתך. וכה יהיה זרעך רצונו ככה במראה הזה יהיה לך זרע ויולדו בנים לך. ודע וראה אם כן שהבלים הם דברי החוזים בכוכבים ד"א רצה להודיעו שכל קורותיו דרך נס כאשר עשה ביום הזה לו להוציאו החוצה מכיפת הרקיע ואין פלא גדול מזה. כה יהיה זרעו יולד לו דרך נס אף אם הוא זקן

ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה: ויאמר אליו קחה לי עגלה וגו' עד סוף הפרשה

יש לשאול א' והוא מה שנסתפקו בו רבים. איך אברהם הראה עצמו מקטני אמנה שלא יאמין בדברי הי"ת בלתי ינתן אליו אות או מופת? ואם האמין שיתן לו בן והוא ואשתו זקנים. למה נסתפק בנחלת הארץ לבניו? ב' מה אות נתן לו ה' במה שהראה לו מראה הנבואה תרדמה וחשכה גדולה ואולי זהו כסות עינים ובזה לא תתאמת אצלו במופת ירושת הארץ לבניו יותר ממה שהתאמתה אצלו קודם המראה? ג' על מה שהוסיף הי"ת להגיד לו כי גר יהיה זרעך וגו' ודור רביעי וגו' וכל זה לא היה ממה ששאל? ד' ביום ההוא כרת ה' וגו' נראה שעד הנה לא הבטיח לו הדבר מה שהוא שקר כי ההבטחה כפולה ומכופלת למעלה? ה' באמרו בברית לזרעך נתתי אם כן לא יירשנה הוא אלא זרעו ובניו ולא שאל על זה שאמר במה אדע כי אירשנה וכן שם הובטח לתת לך את הארץ הזאת לרשתה? ו' ולזרעך נתתי ויותר נכון שיאמר לזרעך אתן לשון עתיד ל והנכון כי אברהם ידע והאמין בה' שיתן לו ולזרעו את הארץ וידע שמדה טובה אינה חוזרת אולם ירא שמא יגרום החטא כאשר היה ירא יעקב אבינו. (יג) לא שינחם ה' על הטובה כי לא בן אדם הוא להנחם אלא שיצא דבר מלכות מלפני הקב"ה שיתארכו הימים. כי הי"ת שכרו אתו ופעולתו לפניו ואמנם יתננו ביום שיזכה המקבל. כאשר הבטיח לישראל להיות גוי גדול ובחטאם בעגל אם שלחם ביד פשעם היה מקיים הבטחתו בבני משה אך בדור אחר. ואם כי כבר אמר ה' לאברהם שהארץ יתן לזרעו ולא לו כאשר חשב בראשונה וכפי שאמרנו למעלה בראש הפרשה. מכל מקום כבר נשרשה התקוה ותוחלת ממושכה זו שהי"ת יורישנה גם לו וכאשר חזר ה' ואמר לו כאן לתת לך את הארץ הזאת לרשתה הקיץ אברהם תקותו שהקדוש ברוך הוא יורישנה אליו גם כן. אבל ירא שמא יגרום חטאו להאריך זמן הייעוד. על כן אמר אברהם במה אדע כי אירשנה פירוש באיזה זמן אירשנה ויהיה מלת כי לשון באיזה זמן כמו כי תראה כי תפגע ורבים במקרא. והקב"ה הוצרך להסיר הטעות הזה מלבו לגמרי ושאין אמרו לתת לך את הארץ רצונו לו בפשיטות אלא או לו או לזרעו וברא כרעא דאבוה. והוצרך להראות אליו שעבוד מלכיות ושיגרמו קורות הזמן שלא