מלאכת מחשבת חלק א פו

מלך עמורה. ומי עשו מלחמה עמהם? שנאב מלך אדמה וגו' באופן שפסוק ויהי בימי אמרפל אינו דבור בפני עצמו. אלא להודיע שבימי המלכים האלה אמרפל וחבריו נולדה מלחמה בין מלכי סדום וחבריו שהכו אלו את אלו עד שסבבו להתחבר האויבים החיצונים ולבוא עליהם לשעבדם. ומחלוקתם של אלו קראה אמרפל וחבריו שמקדם היו מלכים רחוקים זה מזה ויתחברו יחדיו ואלו ישבו בשלום יחד היו יראים מהם ולא יעפילו לבוא עליהם לצבא. על כן אמר הכתוב כל אלה חברו ולא התחברו כי כן היה ראוי אם הפעולה היתה מכוונת לאמרפל וחבריו. אלא רצונו שמלכי סדום ועמורה וגו' בהצותם זה על זה הם חברו כל אלה ירצה אמרפל וחבריו לבוא להלחם והיו גרמא בנזיקין כאלו חברום בידים עד שבאו ושעבדום והכריחום לעבוד י"ב שנה את כדרלעומר הוא הגדול שבהם. ובראותם הרעה אשר עשו קמו לב אחד ומרדו בכדרלעומר ועמדו במרדם י"ג שנים. והגיד אמנם הכתוב אלינו זה להודיע רוע סדר הנהגתם. כי הואיל ועמדו בני חורין זמן רב וקנו זדון וגבהות מכל מקום לא שמו מגמתם באורך זמן השלום להתרגל בעבודת המלחמה כי אמרו החרב חרבו המלכים לא יוסיף יבוא בנו עוד ערל ושונא. ויהי כאשר באו אמרפל וחבריו בשנת י"ד ויכו את הרפאים וגו' ר"ל כל נציביהם בגבולי ארצם שהעמידו על התחומים בערי הבצורות כדברי התרגום. מלכי סדום ועמורה וחבריהם לא אזרו חיל ללכת לקראתם ולהלחם עמהם עד לא יכנסו בתחומם. אלא בהפך מהתענג ומרוך לרוב עצלותם לא קמו ולא זעו עד שאמרפל הכה גם החורי בהררם ירצה בהר של מלך סדום וחבריו בעיניהם ועל פניהם. וכל שדה העמלקי והאמורי עד המדבר. ועדיין לא נתעוררו ולא הקיצו משנתם לצאת ממחיצתם להלחם עד שבאו להכותם בתוך ביתם. ואז התנועעו. אמנם לא באהבה וביחוד כי אלה המלכים לבבם למרע ועל שלחן אחד כזב ידברו. וזהו אמרו ויצא מלך סדום וגו' לשון יחיד. ומלך עמורה ומלך אדמה בוי"ו החבור בין כלם להורות שכל אחד הלך בדרך לבדו וחלק לבם כפעם בפעם והיה בדמיונם כאלו ילכו להלחם בעם מפוזר ומפורד. ולכן כתיב את כדרלעומר וגו' ותדעל ואמרפל וגו' כלם בוי"ו. (יב) אמנם לא כן חשבו האויבים מלומדי מלחמה כי אדרבה ארבעה מלכים את החמשה כלומר דמו לבוא לצבא ארבעה מול חמשה. וזה הביאם לשים על לב ולהלחם בכל נימוסי הצבא ונצחו. לכן האריך הכתוב וחזר להזכיר שמות מלכותיהם מהטעם שאמרנו. להודיע סכלות מלכי סדום ועמורה שלא הלכו להלחם באויביהם חוץ למקום מושבותם כדתי הלוחמים עד שהניחו ליכנס בארץ אחוזתם אויבים כל כך רחוקים מלך בבל ועילם השוכנים באמצע האסיא"ה מארץ רחוקה והניחום לבוא עליהם עד עמק השדים. וכאלו יאמר הכתוב ראו עצלותם של אלו שיצא מלך סדום וחבריו והמתין לערוך מלחמה עד בוא אויביו לעמק השדים כי שם ביתו. את מלך עילם ובבל רחוקים מא"י כמה ימים. הוכיח א"כ המקרא שמלחמה כזאת אינה מלחמה אלא מנוסה. והמה לא עשו מאומה במלחמה ההיא אלא העריכה לבדה שקדמה למנוסה על כן לא הזכיר מלחמה בזה אלא וינוסו מלך סדום וגו'

ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים וגו' ויאמר לו כה יהיה זרעך

פירשו חכמינו בזה צא מאיצטגנינות שלך. וכבר יקשה עליהם מאן לימא לן דהאי ויוצא אותו החוצה פירושו צא מאיצטגנינות שלך ולא כפשוטו ויוצא אותו מן האוהל למקום גלוי שיראה הכוכבים משם? ועוד יקשה אמרו כה יהיה זרעך שאם ירמוז על עוצם המספר היה טוב שיאמר וספור עפר הארץ כמו שאמר פעם אחרת למעלה כי בעפר הארץ רבוי מוחש יותר מן הכוכבים? מלבד שאין תשובת הי"ת ראויה לשאלת