מלאכת מחשבת חלק א פה

יספיק להם ואין להם מדת הסתפקות אלא ילכו לקצה האחרון ויצעקו נלכה ונזבחה לאלהינו כלומר אין לנו עוד פרעה למלך ולקצין אלא אלהינו יש לנו אב זקן ומלך גדול והתנשאה מעלתנו מאד מאד. זהו טעם פרעה לרשעתו. (ח) זאת ועוד אחרת שאינו דומה עם הנהוג לעבוד עבודת מלך אחד ואחר כך יצא חפשי ממלאכתו ימים מועטים. לאם יעמוד לחרות ימים רבים. הואיל והראשון עדיין שמא דמריה עליה ופחד אדוניו על ראשו אמנם אחר שהנהיג עצמו בן חורין זמן רב זדון לבו ישיאנו ולא יירא משוד כי יבוא וכל העולם כלו כאין נגדו. ועוד בה שלישיה (ט) כי מדתי ונמוסי הלוחמים שכל מלך ושר הצבא בהלחמו ביום קרב מן הראוי לו הזריזות הלוך ונסוע טרם יתגדל אויבו ויתעצם כחו ובמלחמה כל זריז נשכר יצא יצוא ושוב כמראה הבזק יקדים לאחוז בכנפות הארץ אשר היא יותר ראויה למלחמתו. ויותר וביותר כשילך על אויביו וישתדל להביא המלחמה במושבותם ולא יניח לבוא שונאיו אליו וחרב לא יעבור בארצו כידוע. ועל ההפך הירא ורך הלבב יתנהג בעצלות במלחמותיו (י) ילך וישוב בביתו לא ירחק ממלאכתו וידום עד בוא אויבו אל ארץ שכנו. וזו לו רעה חולה וכדי בזיון וקצף ונקרא מאבד עצמו לדעת כי יביאו אויביו חרב ורעב ושבי וכל מיני משחית בארצו מה שהוא היה מוליך לארץ שונאיו אלו היה מקדים בזריזות. וזה מבואר בכל מלחמות רומי. וזכר לדבר מלחמת יונתן בפלשתים וסימניו (ש"א י"ד) דומו עד הגיענו אליכם וגו'. (יא) גם מודעת זאת כאשר אמרנו בסמוך שהמריבה והקטטה בין שנים תצריח אל השלישי שיכריע וירויח ביניהם. ואם שתי מדינות ינצו וילחמו יחד היא סבה לעבדות ופרצה קוראה לגנב מלך עז פנים לבוא לשים בצואריהם שלשלת העבדות הואיל וחלק לבם עתה יאשמו כאשר אירע לישראל בבית שני. ואחרי הודיע ה' לנו את כל זאת נביא מה שאחז"ל בעירובין הם אמרו אמרפל שמו ולמה נקרא שמו נמרוד שהמריד כל העולם כלו וכו' גם הובא בילקוט כל אלה חברו ולמה כדי שיבואו ויפלו ביד אברהם. ומזה למדנו שכל אלה חברו מדבר בארבעה מלכים ולא במלך סדום וחבריו כאשר היה נראה מלשון הכתוב כי הם לא נפלו ביד אברהם אלא הציל אותם ואת כל הרכוש ככתוב. ובמדרש תנחומא דרש שמות מלך סדום וחבריו לגנאי ולא כן באמרפל וחבריו גם זה דבר הוא

הנה מעתה נבוא אל ביאור הפסוקים על נכון לבלתי יקשה עליהם. והוא כי ספרה התורה מה שהיה בימי אמרפל הוא נמרוד שהביא מרד לעולם והנהיג גם מלכי הארץ למרוד באדוניהם כדרלעומר. הלכך בספור הענין הושיבו בראש להודיע לבני אדם היותו סבה למרדם כמו שיפרש. וספר מה שכבר היה לעולמים שבימי אמרפל ושאר המלכים אירע שנעשית מלחמה בין חמשת מלכי ים המלח סדום ועמורה וחבריו שנלחמו ביניהם. כי אמנם בהיותם אז בשלוה אין כושל במחנם היתה יד ה' בהם להומם כעבדים המתפרצים. ועל כי אין עליהם מושל אין מלך ואין שר הפך לבם לשנוא עמו וילחמו ביניהם. באופן ששנאב מלך אדמה ומלך צבויים ומלך בלע. נלחמו את ברע מלך סדום ואת ברשע מלך עמורה. וזה לרוב רשעם ולרוע תכונתם כמובן משמותיהם. ועל כן ספר הכתוב שמותם פעם אחת לדרשה ולא שינה להזכירם ונמחו מספר חיים ולא יכתבו עוד. וגם פעם אחת לא היו נכתבים אם לא ללמד ולהגיד הנשמע משמותם לגנאי. ואמרפל וחבריו שלא ניתנו לידרש הזכירם תמיד. על כן כתוב את ברע מלך סדום ואת ברשע מלך עמורה שנאב מלך אדמה ושמאבר וגו' ולא כתיב ואת שנאב ואת שמאבר ואת מלך בלע לפי שאלו שלשה נלחמו עם השנים ואלו הם הלוחמים ומלך סדום ועמורה הנלחמים. כאלו יאמר עשו מלחמה שנאב ושמאבר וגו' את ברע מלך סדום ואת ברשע מלך עמורה ויהיה סדר הכתוב כך. עשו מלחמה את בלע מלך סדום ואת ברשע