מלאכת מחשבת חלק א פב

ולירש אותה תיכף ומיד ויאחז בה. ובראותו עתה שעדיין היא ברשות הבעלים והאדונים קשים ולא הרשו אותו אלא לעבור ממקום למקום כגר וכאורח נטה ללון. הורע בעיניו עד שהוצרך הי"ת להודיעו כי לא לו יהיה הדבר אלא לזרעו כי לא שלם עון האמורי עד הנה. ז"ש ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה. נוסע וחונה לדמיון גר. לפי שהכנעני עדיין אז בארץ מושבו שקט ושאנן ואין מחריד. באופן שזה היה רע בעיני אברהם כי חשב שלו תהיה הארץ מיד. ע"כ נראה לו הי"ת לומר לו כי שגגה היא ולא אמר ליתן הארץ לחלוטין אלא לזרעו: ויקרא בשם ה'

וכן ביצחק כתיב ויקרא בשם ה' ובפ' וירא חזר אברהם לקרוא בשם ה' אל עולם. אבל ביעקב לא כתוב ככה אלא ויקרא לו אל אלהי ישראל ויקרא למקום אל בית אל ולא אמר בשם ה' כאשר אמרו אבותיו? נכון לתת ישוב לדבר. ונחשוב כאשר מרגלא בפומיה דכל ירא אלהים בהתחלתו פעולה מה או ישיבה של קיום יקרא בפיו ובשפתיו בשם ה' וזה לו סימן ואות לראשית דבר שאינו עראי. לדמיון ההולך לשכון בעיר או בבית חדש ודעתו שמה להשתקע יאמר בשם ה'. והנה ידענו כי אברהם בבואו אל ארץ כנען חשב שילך מיד אל המנוחה ואל הנחלה לרשת משכנות לא לו כאשר אמרנו בסמוך. והוצרך ה' לומר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת ולא לך. והוא בהעתיקו משם נטה אהלו בית אל מים והאמין שלפחות יתיישב שמה ישיבה קיימת לכן קרא בשם ה'. כמשפט המתחיל במשכן עיר רצונו ליטע שמה אהלו אפדנו. והי"ת הביא עליו רוגזו של רעב וסבל כמה טלטולים עד באר שבע ועל שבועת אבימלך ביקש שמה לישב בשלוה עד שקרא שם בשם ה' רצונו שבאמת שם על שבועת אבימלך יוכל לקרוא בשם ה' ולא יזיזוהו ממקומו מאורעות כבראשונה. גם אז לא עלתה בידו ככתוב ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים שלא נשתקע בעיר אחת אלא גר בכל ארץ פלשתים אחת הנה ואחת הנה. ויצחק גם כן חפץ בשלוה זאת ולא למד מאורחות אברהם אבינו כשהרחיב ה' לו ומצא באר מים קרא בשם ה' לראשית הפעולה. אבל יעקב התבונן בדבר מאברהם ויצחק מאבותיו ונתחזק לו הענין לא האמין מעולם לו ישיבה של נחת והשקט. שהרי אמרו חז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף והואיל וביקש לישב מכלל שעד הנה לא חשב בזה ולא עלה על לבו לפיכך לא קרא בשם ה' כל ימי חייו בלכתו לשכון בארץ לא לו: כי אשה יפת מראה את

והמצרים אמרו כי יפה היא מאד? (ג) שאינו דומה רגיל בדבר לשאינו רגיל בו. וזהו כוונת אמרו ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד רצונו שהם ראוה יפת תואר מאד ובעיניהם שלא הורגלו בה נראית יפה יותר ממה שהיתה: וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים ואת ביתו על דבר שרי אשת אברם

לא הגיד הכתוב מי אמר לפרעה שהיא אשת אברהם כי אמנם את מאמר אברהם שרה עושה כאשר היתה באמנה אתו לומר לכל אחי הוא? גם לא נמצא כתוב שריפא ה' אח"כ את פרעה ככתוב באבימלך ונכתבה המכה ולא הרפואה ושמה נאמרה הרפואה ולא המכה הלא דבר הוא? ולבי אומר לי שלא נוגע פרעה באמת בגופו אלא ברוחו. כי נפשו עליו תאבל על מה שבקש לענות אשת איש (ד) ועוונותיו ילכדונו את הרשע ויכאיבו רוחו לאמר מה זאת עשיתי וזה כוונת הנגעים שנגע ה' את פרעה על