מלאכת מחשבת חלק א פא

הואיל ודעת בני עירו ומשפחתו גסה בו ויבזוהו בעיניהם. אמנם בעיר אחרת יפטר בשם טוב ויגדלוהו וירוממוהו כמאמר החכם. ולזה כוון הכתוב באמרו אל הארץ אשר אראך רצונו אל ארץ אחרת אשר בה אראה גדולתך ובעירך מעולם לא יראוה. וראייה זאת היא לשון הכרה כדבר האמור (ש"א כ"ד) ואבי ראה גם ראה: מארצך וממולדתך. ומבית אביך

לפי שחן המקום על יושביו לשלשה טעמים. להיות מורגל בו. או שנולד בו. או על שבו מקדם ישבו אבותיו וזקניו. וירע בעיני האדם לגלות ממקום שיש בו שלשתם אל ארץ אחרת לא עבר בה מימיו זהו נסיון הראשון שנתנסה אאע"ה שהוצרך לנסוע מארצו וממולדתו ומבית אביו אל ארץ לא ראה ולא הכירה. (ב) כי אמנם נקשרה באדם חובת אהבת עיר מולדתו כאלו היא אמו שילדתהו. ואין לו להסתער לעזבה ולהתהפך נגדה אף אם תבקש רעתו כמאמר איוב (י"ז) אם אקיה שאול ביתי בחשך רפדתי יצועי לשחת קראתי אבי אתה אמי ואחותי לרמה. הרצון בדבריו שאף אם ביתו ועיר משכנו תהיה לו שאול חשך ואבדון מ"מ יקראנה אביו אמו ואחותו ואין לשנוא אותה ולא יזוז מחבבה ובאהבתה ישגה תמיד. זה תכלית הנסיון באברהם שיפעול לאהבת הי"ת גם נגד עיר מולדתו יעזבנה וישנאנה: ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך

שאדם יקנה רוממות ומעלה כאשר יתנשא לראש על גוי גדול ועצום. וברוב עם הדרת מלך. לכן בישר לו הי"ת שיעשנו לגוי גדול כדי שיתגדל שמו: ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען

פירש בעל מעשה ה' שאברהם יצא ללכת למקום נכרי שאין שם ביתו ויצדק בו הליכה. ואולם הגיד הכתוב בו ביאה כאדם הבא אל תוך ביתו. ודרך הפשט אין צורך לכל זה בשכבר מרע"ה המגיד ספור הלזה הגיד כדרכו. כי אמנם הליכה תאמר חוץ למקום שהוא בו. וביאה תאמר לאיש אשר במקום ואיש אחר בוא יבוא אליו. ע"כ משה שהיה בארץ כנען על הירדן הגיד שאברהם יצא ללכת ארצה כנען שהיא ארץ אחרת לגבי דאברהם. אבל האמת שבא לארץ כנען רצוני שבא אל מקום שמשה היה שם כי הוא הכותב. ד"א ויצאו ללכת ויבואו ארצה כנען כי אמנם יש לך אדם יצא מעירו ללכת לעיר אחרת ויתעכב בדרך יסע ויחנה דרך יום כה ודרך יום כה וביני וביני יגור באשר ימצא. וכן היה בדעת אברהם כאשר עשה ביום הזה תרח בבואו עד חרן וישב שם. אמנם בשמעו צווי הי"ת בחפצו למלאות רצונו תיכף ומיד הלך שם בלי איחור בארץ הבינים אבל בנחיצה ובמהירות לעשות רצון קונו. ועד לא יצאו ללכת ארצה כנען באו ארצה כנען: ויעבור אברם בארץ עד מקים שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ: וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן וגו'

הוצרכנו לתת טעם אל הכפל הזה. עד מקום שכם עד אלון מורה ל ואל אמרו והכנעני אז בארץ כי אם היתה ארץ כנען כבר ידענו שהעם היושב עליה הוא כנעני ל גם אל מה שהבטיחו ה' לזרעך אתן ולא היתה ההבטחה אל מול עצמו כמו שאמר במקום אחר כי לך ולזרעך ל והנראה כי כוונת המקראות להודיע לנו שכשאמר אלהים לאברהם לך לך וגו' אל הארץ. חשב אברהם שילך שמה להשתקע