מלאכת מחשבת חלק א פ

ויגד לשני אחיו בחוץ

היה מגודל רשעו (מז) שהגיד הדבר ברחובות קריה וגלה רעתו בקהל עם. כי אלו הגיד לאחיו לבדם בלחש בתוך האהל החרשתי: ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

הלא ישתומם הרואה איך נתקלל כנען על לא חמס בכפיו בעון אביו ולמה יומת מה עשה ל ואף אם כבר התרנו זה הספק למעלה ואמרנו שכנען הוא חניכתו של חם מ"מ כל קורא לא יתיישב בזה לאמר מדוע לא קראו בשמו האמתי? גם אמרו יהי' לאחיו ולא אמר יהי לאחיו כדרך המקלל? יש לפרש שמסתמא היו אז יושבים בארץ כנען אשר ככה יהיה שמה לדורות ואין ספק שידעו זה נח ובניו. לזה נתגאה חם בראותו שצאצאי מעיו יירשו ארץ מושבותם. ולכן בגובה אפו בל ידרוש אלהים. וזה החילו לעשות מה שעשה לבזות ערות אביו וייקץ נח מיינו וידע אשר עשה חם לרום לבבו התחיל להגיד את אשר יקרה לו באחרית הימים לחרפתו ולבשתו ולהראות העמים ערותו להסיר ממנו גאונו וזדונו לבלתי רום לבבו מאחיו ולא ידבר גבוהה להשתבח בשם כנען אלא ישפיל רוחו כשידע שהנה ימים באים יהי' עבד עבדים לאחיו. וזו אינה קללה שקלל נח כנען אלא נבואה עליו מה שיארע לאומת כנען שיהיה ארור ועבד עבדים לאחיו ואם כן לא יתגאה אביו בו עוד: ויאמר ברוך ה' אלהי שם ויהי כנען עבד למו: יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו

כונת המאמר להגיד כי בכל קורות הזמן תמיד יהיה כנען עבד לאחיו ביום טובה וביום רעה. ולפי שבני ישראל יברכו על הרעה מה שלא יעשו שאר האומות כי אמנם המה ידבקו בישראל בטובתם ויברחו מהם ברעתם. על כן אמר כנען יהיה עבד עבדים לאחיו תמיד. אם ידבקו בבני שם בעת שיברכו אלהי שם כדרכם לברך על הרעה ואז אין איש אתם אלא אלהי שם לבדו ולא אלהי שם ויפת. יהיה כנען עבד למו. ואם ידבקום הטובה ואז יפת ישכון באהלי שם שידרשו בטובת ישראל ביום טובה גם שמה יהיה כנען עבד למו. באופן שבין ברע ובין בטוב כנען עבד להם לעולם: וירד ה' לראות את העיר וגו': הכא נרדה וגו'

הקושי מבואר כי כבר ירד ה' לראות את העיר א"כ לא הוצרך עוד לירד לנבל שפתם ל (מח) אלא להגיד כי פעולת הי"ת בעולם השפל תגרע מרוממותו ולולי חסדיו וענותנותו כי רם ה' ושפל יראה כבר היה נחשב חסרון בחוקו להביט אלינו. ולפי שחוש הראות יפעול ממרחק יותר על שאר החושים הגיד לנו הכתוב כי ה' יתברך אשר נתן הודו על השמים אם יביט אלינו ואם יראנו יצטרך לרדת מגדולתו ולראות העיר והמגדל הוצרך להשפיל גאון עוזו. ושוב לבלל שפתם הוצרכה ירידה אחרת עוד. ודברה תורה כלשון בני אדם: פרשת לך לך לך לך מארצך וממולדתך וגו' אל הארץ אשר אראך

פירש רש"י להנאתך. (א) לפי שלא יתגדל שם האדם השלם אלא חוץ לעיר מולדתו