מלאכת מחשבת חלק א ח

את האלהים. איני ירא מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים המתקדשים והמטהרים אל הגנות והבזיון. מזמרים הבלי שוא דברי נרגן כמתלחמים. קשת וכידון יחזיקו וידרכו את לשונם להלמות עמלים וחוברי חבר לרבים אשר עדן לא היה. לאמר ראה זה חדש הוא השליכהו ארצה ודעותיהם זרה הלאה כי חדשו. יזרוק ה' לזבוב ולדבורה אשר אלה לו מרה כלענה. ימס את לבב אחיו כלבבו. כי הנני בא מבשר ואומר לזורעי' ברנה בזיעת אפם אשר ישלטו המה בשונאיהם. ואם את עמלי ואת יגיע כפי ישוך כנחש סילון ממאיר וקוץ מונד הסנה בוער באש השנאה והתחרות. הם לדומם יארובו. לו ירעו ולו ישחיתו יער כרמילו לנדוח עליו גרזן לשונם אז טוב לו. כי נחלי בליעל יבעטוהו וירוממוהו בקהל עם אשר לתתי לו בצורה נבזה בעיני לא אמאס

גם היום מרי שחי ידי כבדה כי יד אלוה נגעה בי רוחי חיבלה ועל עפעפי צלמות ולא סדרים. ישיחו בי יושבי צער נגינתם כל היום. אני הגבר ראה עני לתהו ואבל חליתי ימי כלו ושנותי באנחה. ויהיו חיי צרה. מה כחי כי איחל והחכמה מאין תבוא? חנוני חנוני אתם רעי ומיודעי. ואל תבואו במשפט להוכיח במישור ללצון אמרי פי. והתורה והמצוה אשר כתבתי בעבור תהיה לי למשיב נפש ורעיון רוח. וברוגז רחם תזכורו. להחיות לב נדכאים ורוח שפלים. ועתה אלהינו הננו גברים חתים ונכשלים, מודים אנחנו לך ומהללים: