מלאכת מחשבת חלק א עז

דנא נשחתה לפני האלהים רצוני בהיות ה' יחידי בעולמו ביום ההוא השחיתה התעיבה עלילה בעשותה פרי למלחה ולא עץ פרי כאשר צוה ה'. זה היה נסבה שבני ארם הוכרחו לרדוף אחר מזונותיהם ותמלא חמס. והנה הקב"ה בקללו האדמה שתצמיח קוץ ודרדר הוסיף הרוה על הצמאה ופתח עוד פתח לחוטא ולפושעים יפגיע לגזול ולחמוס לבלע ולהשחית למצוא פת לאכול. ואם היה נכנס יצר הרע באדם משעת יצירה כדאיתא למאן דאמר בפ' חלק לא יחשב כל כך העון לארץ באשר חומר האדם כן הוא ובכך נוצר לרדוף אחר יצרו ותאותו. אמנם כאשר ניתן משעת יציאה אם כן אין יצרו תוקפו כ"כ מסבת חמרו אלא כשבא לאויר העולם ושואג לטרף. והארץ ההיא תשא את עונה שלא זימנה פירותיה בנקל. ז"ש ה' יתברך לא אוסיף לקלל עוד האדמה כלומר הטעם שלא אוסיף לקלל הוא לסבת האדם ויהיה האדם טעם שלא יקללנה לפי שאם יוסיף על אלה מכה רבה לא תוציא גלוסקאות וכלי מלת והאדם יצטרך להיות להוט אחר הממון והגזל. והביא ראייתו כי יצר לב האדם רע מנעוריו משעה שננער לצאת מן הבטן אל פני חוץ והאדמה תהיה סבה לחטאו ולכן אין מן הדין לקללה עוד. הנה כשיסורו אלה המונעים ותשוב הארץ כבראשונה עץ פרי יצא מזה שלא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי. על כי קללתי את הארץ והוצרכו לגזול זה מזה וידיהם דמים מלאו: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש

לפי שאכילת בשר (לח) תוליד אכזריות בנפש וחש הכתוב כאשר הותר להם בשר לאכול יצאו מגדר הרחמנות דמים בדמים יגעו ויקל להם הרציחה. לכן הזהיר עליה תיכף אחרי התרת הבשר: שופך דם האדם כאדם דמו ישפך כי בצלם אלהים וגו': ואתם פרו ורבו וגו'

כאשר יאמר משל הקדמוני כל ההורג בסכין סכין יהרגנו. לכן שופך דם האדם דינו שע"י אדם אחר דמו ישפך. ואם תשאל למה הקפיד ה' ככה על הריגת אדם אחד בעולם מלא הלא כמה וכמה אנשים מתים ונולדים כל היום ומה יתן ומה יוסיף יחיד אחד פחות או יותר ל תירץ לנו הכתוב (לט) שכל איש ואיש תמונה וצורה לעצמה וכל אחד משונה בצלם ובדמות אל איש אחר כאשר כתבנו בפרשת בראשית בפסוק ויברא אלהים את האדם בצלמו. ואם כן כל ההורג איש אחד מאביד התמונה ההיא אשר אין באיש אחר כדמותה וגדול עונו מנשוא כאלו איבד עולם מלא. הלכך דמו ישפך. כי בצלם אלהים עשה את האדם רצונו כי אלהים עשה את האדם בצלם ובדמות משונה מזולתו מה שלא תראה בבהמת ובחית הארץ. כי אולם אם ישתנו בגווני העור אין להם שנוי והבדל בפרצוף כאשר בבני אדם. ואם לא תפרש ככה אין בכתוב הזה מפורש מי עשה את האדם. ואם אמת ויציב שאיש אחד מישראל חשוב למלא את העולם. על כן אתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה ואל תעצלו מלקנות מתנות טובות כאלו. באופן שכל הכתובים שואלים כענין ומקושרים בקשר אמיץ יחד. ומה הטיבו אשר דברו חז"ל כל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא וכו' ולא כתבו כאלו קיים כל העולם. הואיל ואין הדבר כן אלא שקיים אחת מן התמונות הנבראות למלא את העולם ומבלעדו העולם איננו מלא אלא יחסר צלם אחד וכל המקיימו מקיים העולם מלא כמות שהוא: