מלאכת מחשבת חלק א עו

המים או יתגברו ולא יעברו בסדר נכון וישר. כאשר ישמרו הסדר ברבועי הירח. אלא לפעמים יתגברו בחדש אחד ובשנה אחרת בחדש אחר. וזה טעם מבואר. כי יסובב בהם השנוי כאשר תבוא השבת הרוחות בהם ולא ישמרו הרוחות הסדר הראוי אלא כפי מזג השנה אם לחום ואם ליובש וכיוצא. הנה בדברי אלה תוכל לצייר בשכלך טעם תנועות המים ולמה ישנו את תפקידם אם בסדר ואם שלא בסדר (לו) גם תבין מדוע בשני רביעי הלבנה תתראה גבוהה למראית העין מן הארץ יותר מעת מולדה ומילואה. כי במולד ובניגוד הלבנה בתכלית הקורבה שאפשר אל הארץ וברביעיה בתכלית המרחק כאשר תעיין בצורה. מבלי שתסתכל למצוא אל הירח גלגל ארוך בעל שני מרכזים ולא כן בשאר הכוכבים כאשר הוכרחו להציל מראותיה. וברוך היודע: וישלח את העורב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ: וישלח את היונה וגו'

הטעם ששלח בראשונה העורב ואחריו היונה. וכתב ביונה לראות הקלו המים ולא נתן טעם בעורב. לפי שהעורב עוף עצל כדכתיב (תהלים קמ"ז) לבני עורב אשר יקראו שלא יפרנס לעצלותו בניו. אמנם יגביה עוף יותר מהיונה. וכאשר נראו ראשי ההרים חשב נח להקל מעליו טורח העופות והתחיל לשלוח העורב מן התיבה כי הוא בהתעופפותו יוכל להגיע עד ראשי ההרים ולא ישוב אליו עוד. ודמה לשלוח אחריו שאר העופות להנצל מטרחם וממשאם. לכן לא כתב בו לראות הקלו המים כי שלחו לחלוטין על מנת שלא ישוב. אבל לעצלותו יצא יצוא ושוב ולא נתנו לבו לעוף למרחוק עד שיראה הארץ יבשה. על כן הוכרח נח להחליף שלוחיו. ושלח היונה עיף חרוץ לראות הקלו המים שבודאי אם תוכל לנוח כף רגלה הצג על הארץ לא תשוב אליו עוד ויוכל לשלוח שאר העופות אחריה. והיא שבה אליו שלא ברצונה עד שהוצרך לשלוח ידו לקחתה. ופעם שנית לא שבה עד הערב ובשלישית לא חזרה עוד. ולהודיענו זה האריך הכתוב בסיפורים אלו: לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם בי יצר לב דאדם רע מנעריו וגו'

יקשה מאד מדוע לא יקלל האדמה מפני שיצר לב האדם רע ואין זה בנותן טעם אדרבה טעם לסתור ל ועוד למה יקלל האדמה בעבור האדם טוביה חטא וכו'? ומה שהוסיף שבועה אחרת לאין צורך באמרו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי ל ואמרו מנעוריו מבואר הביטול בו כי אם הוא רע ראוי הוא לעונשים יהיה נער או זקן אולם יתכן כפי מה שכתבו חז"ל שיצר הרע ניתן באדם משעת הולדתו שנאמר מנעוריו משעה שננער לצאת. וכתבו עוד שהאדמה פשעה על דבר ה' ביום צוותו לה שתוציא עץ פרי עץ שפריו ועצו טובים למאכל והיא עשתה שלא כהוגן. וידוע כי אם הארץ היתה מוציאה פירותיה בנקל בלי עמל וטורח לא היה יצרו של אדם תוקפו ללכת אחר מזונותיו לגנוב וללסטם את הבריות. (רץ) הואיל וכל עמל האדם לפיהו וקשים מזונותיו של אדם להביא טרף לביתו. על כן איש אחרי בצעו יטו איש את רעהו חיים יבלעו להשיג תאות נפשו ודי מחייתו בזיעת אפו לצוד ציד להביא. ואלו היתה הארץ מוציאה מזונות לרוחה לא היה אדם גוזל חבירו מה שזוכה בו מן ההפקר. באופן שהיא סבה לכל הרעות שבעולם בין איש ובין אחיו ובין גרו. גם במבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל כמו שכתוב (לעיל ו') ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס. כי יפלא אמרו לפני האלהים לאין צורך. ועוד שהפסיק בנתים ולא אמר כאחד ותשחת הארץ ותמלא חמס לפני האלהים. ולפי מה שאמרנו יתיישב כי הואיל והארץ מקדמת