מלאכת מחשבת חלק א עב

כי בחכמה ידבר כבני אדם. שמעה אזנינו ותבן שכל החיות ערומים ואם במדרגה שפלה ממנו ומתבוננים אך לא כתבונתנו. כי לא נעריך דבר אל דבר שאינו בגדרו ולא לחכמה יחשב לאומר שראובן חכם מכל העצים והאבנים. גם יש מופת על הדבר הזה ללמד כי כל מעשיהם נגררים אחר הדבור ושקול הדעת ויש להם זכירה ודמיון. וכל אלו פעולות השכל כידוע. כי אמנם מה שיפעלו לא ימנעו משני דרכים או שיפעלו מרצונם ואין מכריח או יהי' מניע חוצה להם שיניע פעולותיהם. אם ברצון הנה הם בעלי בחירה ורצון לעשות או לא לעשות ומכל שכן שיש להם דבור פנימי. ואם מכח המניע לא ידענו מי יניעם לעשות את כל המעשים האלה. אם הטבע לא נכיר טבע אלא בשם הסבה הראשונה (יג) כי גם השם הזה המושאל אל הטבע הוא מנוס לסכלותנו המניע הראשון אשר קראנוהו בשם טבע כי לא בן אדם הוא ולא דבר שיצוייר אלא בשכל. (יד) ואשר ברחו אל שפע הגרמים השמימיים וקראוהו טבע אין זה כ"א למען הרבות רשויות ולשלול ממנו יתברך המעשים לתתם ביד השניים. בסודם אל תבוא נפשי. ואם יתנועעו הבעלי חיים מכח הצורות המתרגשות לחושיהם הנה ראוי שהצורות ההנה יניעו עצמי שכלם ורוחם לבעבור יפעלו. כי כבר ידענו שהאדם כאשר יעשה דבר יניע ד"מ רגליו להלוך וידיו לקבל או להשליך לא יתנועעו מאליהם (טו) אלא השכל במרומים מושב ואוצר הרוחות יושב ודן הדבר הראוי לעשות. וכשגמר ד"מ ליקח הדבר בידו עצמיו ינסעו ויניעו הרוחות והעצמים שבדם. ויתהלכו אל הידים עד שיתפשטו ידיו ויקבלו מה שגזר לקבל. גם בחלום ידבר בו השכל ויפעול כאשר נאמר בפרשת וישב. כי העצמים שבשכל כאשר ינהגו להתחבר בדבר מאליהם יתחברו בצלם ההוא מבלי ראות תמונה לנגד עיניו ויסבבו החלום. ואם תגזור ככה בבהמות כי גם המה יחלמו חלומות וזה ידוע לא יגרע ערכם מערכת האדם. ואם לא יתנועעו מאליהם בהכרח הסבה הראשונה יניע רוחם. ואם יתנועעו מאליהם לא יגרע ערכם ואך נראה שיתעלה מערכת האדם אשר הוא לא יתנועע מעצמו. אלא בדבר הרשות נתן אלהים לבני אדם אמר ויהי ומרצונו צוה שלא להשתתף במעשיהם לשלם להם שכר או עונש. וגם בזה גמגמו חז"ל. וקצתם אמרו שה' יתברך מוכרח להתחבר בפשעיהם ומטריחים אותו לעשות כמעשיהם. אמנם זאת מחלוקת וריב ישן נושן בדעות המאמינים. ואאמין שה' יתברך מרצונו וחפצו עזב הרשות לברואים ואין חסרון בו אחר שככה תאותו ונדבר בזה בפרשת שלח לך. אבל אאמין באמונה שלמה שיש לבהמות כלנה ידיעה ורשות ויהי' להנה שכר ועונש על מעשיהם כבני אדם אלא במדרגה שפלה ממנו במצות הראויות לטבעם ובשכרם וענשם. כי כל ברואי מעלה ומטה כשלשלת קשורה ואין יתרון לזה על זה אלא במעוט ורבוי. כי כל העולה על חברו כלפי בוראו הוא נכבד בכל התארים מן השפל ממנו בתבונה בדעת ובהשכל וכן כל כיוצא בזה (יו) וכל העולם חי ויודע ומשכיל הסבה הראשונה במדרגות ובתנאים משונים. (יז) והנה הבהמות לא לחנם הותר לשחטם אחר המבול לבד ולא ארחיב הדבור בזה ודי למבינים. וגם על פי הנראה לנו מי עמד בסוד קדושים לאמר על מה זה ועל מה זה אולי לטובתם. ואם לרעתם למה צוה ה' באנשי כנען לא תחיה כל נשמת? ואם לפי שנתחייבו כלייה למקום על פשעיהם אם כן כאשר ישראל עברו תורות חלפו חוק והורש לא הורישוהו לא נתקיים אם כן משפט ה' והמה רצו את עונם בלי עונש ל ומה תאמר במלחמת הרשות כמה נופלים ביום קרב והותר הדבר ל אלא עולם כמנהגו נוהג ואין להרהר אחר מצותיו. וכל שאינו עוסק ביישובו של עולם טוב ממנו הנפל והמיתה מן החיים כידוע לבעלי חכמה הנעלמת. וזהו סוד אצלם אין לפרסמו. (יח) ולא תסתער בראותך הבעלי חיים לא ישכילו כל מעשה לכאורה ולא ידעו להבחין אם לא מכח הרגל ארוך. כי כל זה בא מאטימת כליהם. הלא תראה בילד הנולד