מלאכת מחשבת חלק א ע

שתענש מיתה כי עשתה באונס בהיותה תחת יד האדם. או שבפעולה ההיא אין חטא מוגבל לה מן השמים. שאין איכות הרע הנחשב באדם חטא בבהמה כאשר נאמר. והנה בהשגחה תמידית כתיב (תהלים ק"ד) כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו הכפירים שואגים לטרף וגו' וכל הנאמר בתורה לרוב. ופירוש הרב המורה בזה שהיא השגחת המין להכין לכללם מזונות לא יועיל לדעתי לתרץ מה שכתוב (שם) תסתיר פניך יבהלון תוסף רוחם יגועון ואל עפרם ישובון תשלח רוחך יבראון הכוונה בהם מפורשת סתירה לדבריו שהי"ת בהסתיר השגחתו מהם יבהלון וכשירצה להמיתם יוסף ה' רוחם וכשיולדו ישלח רוחו לבראם ואלו כלם מפעלי ההשגחה כבבני אדם. ומה ישיב על מאמרי השכר והעונש אשר הבאנו למעלה. מלבד כי אם כדבריו נמצאת לנו מבוכה ובלבול גדול ממה שיחשוב בדעתנו שהי"ת ישגיח על כללם ולא על פרטם. כי נצטרך לומר שלא ישגיח בפרטיהם מבלתי יכולת או מכח שהוא גנאי לרוממותו כאשר אמרנו ושניהם כאחד כלימה ורוק אל גדולתו יתברך. כי אם גנאי לפנות אל פרטי הבהמות יהיה גם לעג וקלס שיפנה אל כללותיהם וגם שיפנה אל מחשבות האדם כי המה הבל עפר מן האדמה ומה אנוש כי יזכרנו לערכו יתברך? ואם גבוה מעל גבוה שומר ומביט בשפלותנו יושב בשמים רואה את בני אדם מה לעשות יקר יותר אם בבעלי חיים ישגיח האם ערכם רחוק מערכנו כאשר אנחנו מן השמים? וכמה מהחיות משובח יתר שאת מאישי האדם. ואם מכח הכתוב בתורה כבר נוכל גם שמה לפרשם במין האנושי ולא באישיו. אם לא בצדיק וישר שנתקרב בצדקו אל האלהים וראוי להפרישו ולהשגיח עליו. ואם יאמר האומר שבאדם ראוייה ההשגחה כדי לתת לו שכר או עונש על מעשיו זה אינו טעם להשגחה אלא לדבר הרשות הנתונה. (ח) בשכבר יכול ה' יתברך לדון כל איש כמעשיו מבלי שישגיח עליו על בניו או ממונו. והיה נוח לומר שגם בני אדם עזב ה' אל הקרי ואינו משגיח בהם בדבר הפרנסה החיים והמות אמנם אחר מותם ישפוט אותם על מעשיהם אם טוב ואם רע. כי כבר גם על נפש כל חי לא יאמרו בעלי הדעת ההיא שהי"ת לא יראה מעשיהם אף אם לא היה משגיח בם מכל שכן באדם. ובזה יתיישב צדיק ורע לו רשע וטוב לו וכל המאורעות אשר נלאו כל השכלים לשמוע ולהבין כראוי ולפי שאין דבר ההשגחה דבר הרשות אלא שני עניינים אין האחד נתלה בחבירו לכן ראוי לקבל שאם משגיח בחסדו על כל אישי האדם ישגיח גם על כל ברואיו. ואם אין למה ברא כמה בהמות חיות עופות ורמשים לאין חקר ומינים ממינים שונים והוא אינו צריך להם ואינו משגיח בענייניהם. האם לצורך האדם? זהו הבל ורעיון רוח שכמה חיות פרעושים ורוב הברואים להפך שונאים האדם והמה לרעתו וכמה אין לאדם בהם צורך כלל. ואם לא היה שקר לא היה ראוי מ"מ שיבראו לצרכו. כאשר לאיש השלם די והותר לחם צר ומים לחץ ולא להטריחו לצוד ציד להביא לתענוגות בני האדם שהוא הפך המכוון לנפשותינו. עוד אומר לך כי אלו הקב"ה לא ישגיח אלא על האדם אם כן לא ישגיח על השדות וכרמים לא ירד המטר על גז ודשא בהשגחתו ויהי' שובע ורעב ודבר במקנה צאן היחיד או יפרו וירבו כלם במקרה. ומלבד שאין לאמרו יארע אם כן טוב או רע לאדם בהזדמן כאשר בלי השגחה יתרבו עשתרות צאניו ותרבה תבואת שדהו או בהפך. אבל החרש ואאלפך במופת יריע אף יצריח כי עיני ה' פקוחות על דרכי כל נברא. (ט) כי אמנם ידוע שכחות ה' יתברך כלם אחד ולא ישתנו מעצמותו רצוני שלא נאמר ה' יתברך רואה ד"מ וראייתו זאת היא נפרדת מעצמותו ומשאר כחותיו מהיותו רחום חנון ובעל היכולת ושאר מדותיו הואיל וכל אשר בו יתברך אינו נוסף עליו במקרה (י) ומה שהוא נפרד מעצם באיש הוא מקרה בו יוכל להפרד ממנו בלי הפסד הדבר שהוא מקרה בו. וכל אשר יאמר מול הי"ת הוא לשכך את האוזן לצורך ידיעתנו כמאמר