מלאכת מחשבת חלק א סט

נטיעותיה בבירור כבר היינו מאמינים לגזור אומר שגם ממכון שבתו לא ישגיח על בני אדם הואיל ואין הפרש מרובה בינם לשאר בעלי חיים ואין מעלתנו נפלאת מאד ממעלתם עד שתכריח השגחת הי"ת לנוע עלינו ולא עליהם. אבל על זה המאמר היינו כופרים בתורה בפרסום. ועל השתדלותנו לפשר הדבר לאמר שבמין האנושי לבד ישגיח ולא בשאר הברואים אמרנו הדבר בעצמו בדרכים שונים ומי שיתן תפלה לאלהים בעבור זה כאלו יאמר שיש ליאות בכחו להשגיח ושלא תוכל ידיעתו להתפשט אלא על האדם או שאינו רוצה. בלתי אמרנו הטעם על הסרת רצונו זאת כי לא ימנע משני דרכים או שאינו רוצה להטריח רוחו ונבול יבול אם ישא כל משא הברואים עליו וזה חסרון ועמל בכחו העצום ואסור לחשבו. או שנאמין שאין ממנו לברואים צורך ויוכלו להתקיים מבלי השגחת ה' יתברך עליהם וגם זה שקר גמור שיהיה אם כן היתוש יותר שלם מהשמש כאשר זה לא יתנועע מעצמו והיתוש ירוץ ולא יכשל בתנועה אין עליו קצין שוטר ומושל ולא יצטרך למניע. ובמה שחשבו להנצל בעזבם הדברי' אל המקרה גם זה הבל ורעיון רוח. (ה) כי איככה יתמידו הדברים לעולם בסגנון אחד ובסדר נכון והמקרה לא יתמיד וזה ידוע ומנוסה. מלבד כי לא ידענו טבעו ולא הכרנוהו אלא בשם (ו) יכנו בו בני אדם הדברים לא ידענו סבתם. כי לא ראיתם כל תמונה בו אלא דממה וקול אשמע ולא ידענו מי נתן לו בינה וממשלה על הדברים כאלו בחר ה' למשנה לו דבר נברא וזה שמו אשר יקראו בשם קרי. ויהיה מניע סכל עיקש ופתלתול לא ידע מה יעשה ויפעול מבלי השכלה פעם להרע ופעם להיטיב היתכן הדבר הזה הייטב בעיני ה'? ובאמת ראה ראינו היות אמונת החוקרים שישגיח ה' על האדם לבדו לבעבור השכר והעונש הכתוב בתורה בפי'. ואם לא היה זה באדם כבר היה נחשב שגם אליו לא יפנה ה' ולא יביט. ולפי שהאמינו שאין לברואים מלבד האדם שכר ועונש על מעשיהם על כן אמרו שאין ראויה השגחתו עליהם. ולא תמנע השאלה מדוע ירחיקו מהחיות השכר והעונש כדי לשלול מהם ההשגחה ולא יאמינו גם כן להם שכר ועונש שלא תפול גם ההשגחה מקרבם? וכשר בעיני הדבר שהי"ת המשפילי לראות בשמים ובארץ ישגיח בגבורתו על כל הנבראים מקרני ראמים ועד ביצי כינים. (ז) ויענישם אם יחטאו לו בחטאם המוגבל להם. ואם ייטיבו הנה שכרם אתם. ואם ארצה לקיים הדברים האלה בראיות חז"ל היה להג הרבה ויגיעת בשר כי רבו מארבה. לבד אתעכב בשנים או שלשה ספורי התורה כלם נכוחים למבין יודיעו אלינו בבירור אין להשיב. וראשונה דברי הפרשה הזאת שנאמר ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וגו' יורה בגלוי כי ה' יתברך ראה וזכר גם החיות ובהשגחתו עליהם לטובה צוה וישוכו המים, ועל הרעה והעונש כתיב אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיד כל חיה אדרשנו. אלו דברים ככתבם וכלשונם שה' יתברך יעניש החיה על הרציחה. וכתוב (תהלים ל"ו) אדם ובהמה תושיע ה' ואמרו עליו אדם בזכות בהמה. וגם בדור המבול נאמר כי השחית כל בשר שגם בהמה ועוף נזקקין לשאינם מינם וע"כ קץ כל בשר בא לפני ולא קץ האדם לבדו. ואין להשיב תשובת מהרי"א אשכנזי שזכר הי"ת הבהמה בעבור נח וראה עמלו ואת יגיע כפיו בהם וזה אמרו אשר אתו בתבה כלומר בשביל שהם אתו. כי אם כן היה די שיאמר ויזכור אלהים את נח ואת עמלו. אבל האריך לאמר ואת כל החיה ואת כל הבהמה שאותם זכר אלהים. ואם כתב אשר אתו כן דרך המקרא ככתוב וישלח את היונה מאתו ולא היה ראוי שיאמר אלא וישלח את היונה כמו שאמר אחר כך וכן בעורב. ובמראה הקשת בשבועתו שלא יביא המבול כתיב וזכרתי את בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש החיה בכל בשר. גם בנינוה (יונה ד') כתוב ובהמה רבה כי גם המה ראו לרחם עליהם אם אינם ראויים לעונש. ואמנם אם אמרו חז"ל לפעמים אם אדם חטא בהמה מה חטאה? לפי שבאותה הפעולה אין פשע לבהמה