מלאכת מחשבת חלק א סח

בשר שנים וחזר שם עוד מהעוף למינהו ומן הבהמה וגו' שנים מכל יבואו אליך להחיות והמאמרים האלה כוללים ואף הטהורות במשמע ל עוד תראה גם בזה שחזר ואמר יבואו אליך ולא אמר תקח? גם כאשר נכנסו בתיבה כתיב שנים שנים באו אל נח ולא כתיב לקח נח? עוד יש להשתומם על השנות החלום הזה ברוב ענין פעמים שלש בהוסיפו עוד ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים מכל הבשר אשר בו רוח חיים ושלש עוד והבאים זכר ונקבה מכל בשר באו כל זה הלא דבר הוא ולאפס ותהו לא נכתבו? וכן ויסגור ה' בעדו צריך ביאור למה הסגירו וממי נתפחד? ולבי אומר לי שלכך הרבה ה' יתברך בטהורות יותר על שנים שיהיו לו ולבניו לאכלה אחר המבול כדברי בעל כלי יקר ולכן הצריכו הי"ת לעמול אחריהם ולהביאם בידיו ובזעת אפו יאכל לחמו ויטרח אחריהם. אמנם מה שהוא להקים זרע צוה ה' ותבאנה מאליהן. ולא פקד ה' עליו שיקבל בתיבה אלא שנים שנים להחיות ומן הבהמה הטהורה יקח לו להנאתו ולטובתו לאכלה ולזבוח ועצה טובה קמ"ל. וכן עשה שלקחם עמו בתיבה שנאמר המה וכל החיה כל אשר לאכילתם הם לקחו בידים והביאו עמם אל התיבה. אך אמנם אשר ציוהו להחיות באו אליו מאליהם בלי שיעמול להביאם וכן כתיב ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים וגו' משמע שבאו מאליהם אחר היותו בתיבה ובזה יתכנו הפסוקים אין כפל ויתרון בהם כי צוה ה' לנח שיקח מכל בשר שנים שנים להחיות וכדי שלא יצטער בחשבו שעליו מוטל העמל לחזור אחריהם ולבקשם הוסיף ואמר מהעוף למינהו וגו' שנים מכל יבואו אליך להחיות. רצונו שלא יטרח אחריהם אלא יבואו מעצמם ואח"כ בא ללמדו שיקח לו להנאתו לאכילה ולזבוח מן הטהורות יותר משנים כמו שנאמר תקח לך שבעה שבעה. ובבוא המבול נכנסו בתיבה מעצמן שנים שנים מכל חי אף מן הטהורות מה שהיה להקים זרע שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה שנים שנים באו אל נח אל התיבה. והוא כבר הביא עמו אל התיבה מכל הטהורות מעצמו בידו כדכתיב המה וכל החיה וכל הבהמה וגו' ולא הזכיר שנים כי במה שהוסיף לאכלו הכתוב מדבר. וכדי שלא נטעה חזר ואמר ויבואו אל נח אל התיבה שנים שנים כי אלו להחיות ולהקים זרע כאשר אמרנו והשאר שהיו להנאתו ולצרכו לא כתב מניינם ולכן לא אמר בהם באו כי הביאום בידיהם. ומה שאמר והבאים וגו' רצונו שכל חיות הארץ כל זכר וכל נקבה באו ליכנס גם הם בתיבה לנוס מפני מי המבול לולי שהגין ה' עליו. זהו אמרו והבאים רוצה לומר מי שרצו גם המה לבוא מעצמם היו כל בשר אשר על פני האדמה כל זכר וכל נקבה אמנם ויסגור ה' בעדו ולא הרשה ליכנס אלא הנקובים בשמות: בחדש השני בשבעה לחדש ביום הזה

למאן דאמר חדש אייר. רצונו ביום הזה שהוא עת הקיץ וכפי הטבע הגשמים מתמעטים: ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה

ראיתי להתמרמר על אנשים שלמים הם אתנו מבני ישראל (ד) אשר פחדו פחד לאמר שה' יתברך ישלח השגחתו על כל חי גם אשר לא מבני אדם המה. וראייתם לבד שלא יצוייר בשכלם שישפיל רוממותו להשגיח על זבוב ועל רמש כל צפור כל כנף ואם יפול עץ בדרום או בצפון. האמנם להגיד כמה מן התרעומת והגרעון בדעת הזה ראוי להתעכב אף בשכבר אין הכרח בטעמם אלא מכח שאין ראוי ואין לא ראיתי ראיה. אולם ידעתי נכונה שאלו יכולנו לצייר אמונתנו אשר אין ספק עליה ולא נעקור