מלאכת מחשבת חלק א סב

הנה ראוי עתה להרחיק ממנו הנאות העולם ואל ישעה בדברי שקר. הואיל והשכל באדם הוא ענין רע יעורר עליו צרות ומחשבות מבוהלות והרהורים רעים לא יתנוהו השב רוחו כאשר נראה עין בעין בעולם הזה העכור ונבזה. אין אדם שוכן בשלום אלא הבוערים בעם אוהבי המנוחה לא יזיזום כל הרוחות שבעולם באופן שכאשר נכנס באדם רוח חכמה ובינה רוח דעת ברחו למו ממנו כל המנוחות והשלוה וזה ידוע ומנוסה. הלכך הואיל והאדם היה בוחר להיות כאחד ממנו ירצה כאחד המיוחד במינו לדעת ולהתבונן על גדר שכלו. אם כן אינה ראוי' לו עוד מנוחה ששון ושמחה ולא יקח עוד מעץ החיים ואכל וחי לעולם ירצה יחיה אל העולם ויהנה מטובו. וזה אין ראוי אלא בפתי חסר לב אין בו תבונה. ואיש דעת ראוי שיעמול ויטרח ויעבוד את האדמה אשר לוקח משם ולא ישב בשלוה וחי לעולם ואליו ראויה קללת הי"ת ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וגו' הואיל ורדף אחר התבוננות שכלו כדרך כל יודע ומבין מדע כאשר הגדנו. והנה בהבראות האדם שלם היה ראוי להתקיים באיש לבד ולישב בשלוה ונחת כמלאך האלהים וכאשר חטא נעזב לתנאי שאר בעלי חיים אם למות ולהוליד ואם לעמל רדיפת המזונות ולשאר יגוני החיים האלה. ובגרש ה' את האדם להתעמס מתלאות הזמן וצרותיו צוה שכל ששוניו וחדוותו יהיה תמיד בתוגה ואבל עמל ואון מלאים סכנות וכל חייו חיי צער. זהו שכתוב וישכן מקדם לגן עדן וגו' כלומר שאם יהיה לו איזה עידון ותענוג ישכנו אצלו כרובים שהם מלאכי מות ולהט החרב מתהפכת היא הרעד והפחד שבאדם כאלו חרב מתהפכת בין עיניו להפחידו והיו חייו תלואים לו מנגד לשמור את דרך עץ החיים וללוותו בחיים חייתו: בעצב תלדי בנים וגו'

לא שנתחדש העצב בעת הלידה אל האשה לעונש. כי גם כל החיות בעצב תלדנה בנים ולא פשעו בעץ הדעת. ומה חטא חטאה התרנגולת להתעצב בכל יום? אלא שא"א ללדת בלי עצבון והוא אחד ממתנות יגוני החיים האלה. ואם אדם לא חטא לא היה מוליד אלא מתקיים באחד. וכשחטא נגזר עליו להיות כשאר החיות ובמדרגת כל החיים ולהוליד. באופן כי העונש היתה התולדה ולא העצב

הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו

(סב) כונתו להודיע שאדם רשאי למשול ביצרו ואין היצר מכריח את האדם אלא האווי והתשוקה הנכנסת באדם לרצונו. ואם ייטיב שאת או לא ייטיב איך שיהיה תמיד לפתח חטאת רובץ כלומר העון והפשע שוכב על הפתח ורובץ בין המשפתים ואינו נכנס בביתך בחוזק יד. אלא אתה קוראו ואליך תשוקתו ואתה מושל בו ומצוה שיבא בחדר משכבך ועל מיטתך והוא לא ימשול בך. (סג) ד"א בא להכריח כאשר נאריך בפרשת מטות בס"ד כי יש הבדל רב בין איש רוע מעללים ילך לבקש בעצמו העון לאיש אשר העון ימצאנו. הואיל ואין ספק שקול עון השני מהראשון כי אין כל איש יכול לעמוד בנסיון. אולם הראשון עון פלילי יורה רוע מזג ותכונה רעה ירדוף לכתחלה אחר הפשע כאשר ירדוף הקורא בהרים. לכן אמר הי"ת אל קין כאשר לפתח חטאת רובץ ובא למצוא אותך בביתך ותשוקתו אליך ואין תשוקתך אליו ולא תלך אתה לבקש העון. בהכרח אתה תמשול בו לבסוף ותגבר ידך עליו: ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו

אם פירוש ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ידבר על הבל אחיו כאשר פירשו בו ורצונו