מלאכת מחשבת חלק א סא

האשה בנגיעה אמרה פן תמותון שאין בה המות ודאי כמו באכילה. אולם הנחש הערום טרח להוציא מלב האשה הדבר הרע הזה ושאי אפשר שיחשכו כוכבי נשפו של אדם על התחכמו והתבוננו בחכמות. וראיה שהביא לדבריו היא כי יודע אלהים. רצונו שגם הי"ת שהוא חי לעולם ונס יגון ואנחה אין לפניו תחרות וצרה הנה אף הוא יודע דעת ותבונה. וא"כ אין האמת שהמבקש לדעת ימות ויכשל בשברון לב ורבים מכאובים. וגם אתם אם תשכילו את כל אשר תעשון והייתם כאלהים יודעי טוב ורע. וכראות האשה כי טוב העץ וגו' ושהחכמה ודעת לכאורה טובים ותא ה לעינים וחמדה להשכיל וללמוד התחילה לבקש חכמה בטבעיות ותתן גם לאישה עמה וישוטטו יחדיו על דבר התולדה שזאת מביאה האדם להסתכל כאשר אמרנו. ואחר עמלם ומשאם ידעו כי ערומים הם מדעת ולא היגעו לתאותם וכאשר הלכו ממחשבה למחשבה עד שמעם את קול אלהים בהגיעם לדרוש במציאות ה' ועצמותו הכירו סכלותם ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים (נט) הואיל ואין כח בשכל להשיגו עד שהגיעו למדרגת הכופרים ויאמרו לא יראה יה ולא יבין ומפניו יוכל להסתתר במסתרים. כי אמנם בדרוש השכל במרומים ובהסתכלותו במציאות ה' מהמוקדמות כאשר לא יוכל להגיע בדעתו יכפור ח"ו בעיקר ויאמר שאין מצוי כי לא יכילנו השכל בסמכו על ראיות הקודמות. אמנם כאשר יביט במאוחרות. ירצה במעשיו בהווית העולם ובסדר התמידי לנבראים. יגזור אומר שאי אפשר לו בלא מנהיג ומניע ראשון וכל בעל דעת אף אם קטן בערך יאמין ויודה לדבר הזה. הלכך הסתכל המעיין מה מאד היטיב הכתוב לדבר כי כאשר ידעו בראיות מוקדמות כי ערומים הם ושהשכל יתנגד אל מציאות ה' וקדמותו. אז קצצו בנטיעות האמונה והשליכו כל מחשבותיהם אל טוב העולם המדומה ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות. אולם לא זו הדרך ואין קיום באיש המתבונן ההשקט והשלוה כי התבוננותו ובקשת ידיעתו תביאנו ליטרד במחשבתו במכאוב ויגון רוחו וכליותיו ועשתונותיו יבהלוהו וצרות המתרגשות יוכיחוהו מנוחה ידריכוהו לחשוב כאשר קרה לאדם ולאשתו בשמעם קול אלהים מתהלך בגן לרוח היום והכירו בראיות מאוחרות מתולדת הצמחים בגן והשבת הרוחות גזרו אומר שיש בהכרח לעולם מניע ושמעו את קולו. ואז רעדה אחזתם ויברחו בהחבא לומר ערומים אנחנו ושכלנו אינו כדאי להבין. (ס) והבן קורא נעים כי זאת היא טענה היוצאת תמיד בכל יום מפי הדורש בנסתרות יצייר טענה נגד האמונה כפי הכרעת השכל ואחריה תכנס טענה נגדיית המורה ומכרחת להאמין ההפך ממה שגזר מכח ראיה מאוחרת וינוד ויסתער במלחמה בשכלו עד שבסוף המאמר יגזור ששכלו אינו כדאי ולא ידע לשפוט ולדון בדבר הזה. כן האדם ואשתו שלמו דרישתם וחקירתם באמרם כי ערומים המה ולא ידעו וחשב האדם בלבו שאין לו עון אשר חטא כי זו היא תשובת המינים והכופרים כי יאמרו לא פעלנו און אם לא נאמין כי זאת היא שגגה היוצאת מלפני השכל השליט על מחשבתנו ואין כח בנו להאמין מה שלא יגזור. אף אתה הקהה את שיניהם ואמור להם. מי הביא אתכם לדרוש בדבר האסור? הלא טוב לכם להאמין ולא לבקש את נרדף ואין להשיגו. זו היא טענת האדם אל ה' יתברך את קולך שמעתי בגן וממעשיך ופעולותיך בעולם הכרתיך ועיני ראתך ואירא כי עירום אנכי ומה שדרשתי בשכל במוקדמות הכל הבל ורעות רוח ולא ידעתי דבר. אמנם אין לי פשע בזה אלא לשכל אשר לא יוכל להבין, ענהו הי"ת אמת שהטעם שלא ידע שכלך להבחין היה סבה לטעותך מ"מ ראוי אתה ליענש כי מי הכניסך בתגר זה לדרוש ולאכול מעץ הדעת? והאדם השיב שואלו דבר האשה אשר נתת עמדי וגו' כי בחברת האשה ובהודווגו אליה נתן עיניו ולבו אל דרישת הולדת האדם במדומה לו וזה הביאו לחקור במציאות ה' כאשר אמרנו. (סא) וכאשר אדם חטא והביאו חשקו להשיג לידע מה שלא יושג מאדם וחי.