מלאכת מחשבת חלק א ס

הוה ונפסד יכול להתקיים לעולמי עד בלי תכלית ל ומי שהיה לו ראשית אי אפשר שלא יהיה לו אחרית. אמנם לבוא עד תכלית פירוש המאמר רוח על פני יחלוף להגיד לבני אדם מבלי שנכריח להוציא הכתובים מפשוטם ומה שהיה כבר היה אמת וצדק. אמנם סופרו כל הדברים בתורה להוציא על פשוטם הרמז ומה שכוונה בהם התורה להיישרת חיי האדם וללמדו דעת ותבונה. (נה) וחשבתי שרצון הכתובים סובב סובב והולך במחשבות ידיעת האדם ותחבולותיו יעמול לרות היום הרבה יגיעות ייגע לבקש ולמצוא דברי חפץ בטבעי הנבראים ולא ימצא אפילו כטפה מן הים. וכל עוד שיחכם ויגיע לשלמות הידיעה ידע שמאומה לא ישא בעמלו. ויפרוש מן הלמוד יותר נבער מדעת רחוק ממה שהיה. על כן טוב באדם שלא להפליג דרשה במעשה ה' כי נורא הוא הואיל ואין כח בשכלנו להבין. ונעבוד הי"ת ואמונתו כמצווה ועושה בסכלות מעט בלי צפיות ידיעת הסבה והטעם ולא נכשל בדעות כוזבות ולא נקצץ בנטיעות האמונה כידוע, (נו) כי אמנם כאשר אין כח באדם להשיג דבר נישא ונעלה על גדר שכלו יהיה חורש און עליו בלבו וידבר תועה על ה' ועל משיחיו הרודים בעם ומלמדיו להועיל בדבר ה'. לדמיון איש יחפוץ ללמד דעת לסוס או לחמור להורות לו לכתוב או לקרות. דבר שלא יגיע תחת גדר הבנת הבעל חי ההוא לסתימת הכנת איבריו כן הדבר הזה. ואם יביאנו השכל לחקור במציאות ה' ובינת האדם לא תגיע אליו בידיעתה על כרחו יאמין שאין שם מצוי ראשון. (נז) ואל החקירה הזאת תביאנו הבטתו אל השתלשלות התולדות כאשר יראה כי בהזדווג איש עם אשה ובעלי חיים בנקבותיהם יולידו בדמותם בצלמם בהכרח אף אם לא היה בהם ראויה התולדה ודין הוא שלא תתעבר כי עולם כמנהגו נוהג. והנה כינה הכתוב בשם אכילת עץ הדעת האווי והתשוקה שבאדם לתור במה שמופלא ממנו נראה לכאורה טוב באדם למען הרבות חכמה ותבונה ודעת. אמנם הוא רע ומר כי מי יביאנו לראות מה יהיה אחריו ולא יוכל להבין. ובדמות זה כתב בעל כלי יקר בפירוש הכתוב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. וקרא הכתוב עץ החיים אל החשק ליהנות מטוב העולם הזה. בו חיי עולם ותענוגיו תלויים. וביום ברוא ה' אדם ואשתו עשה את האדם ישר טהורים במחשבותיהם אין שטן ואין פגע רע ישבו לבטח בשלוה והשקט לעולם יירשו ארץ וישבעו מטובה (נח) ולא ידרשו במופלא לדמיון הילד הנולד בהבל שאין בו חטא. לכן הי"ת למען יעמדו ימים רבים במצב השלמות ציום לאכול מכל עץ הגן אף מעץ החיים. ירצה שיהנו מטוב העולם ובדבר החיים כחפצם אך בתנאי שלא יאכלו מעץ הדעת טוב ורע. כלומר שלא יבקשו לדעת מה שאין בידם להשיג שלזה קראו עץ הדעת טוב ורע. פירוש דעת שהוא טוב למראה עינים אבל הוא רע באמת. ואם יאכלו וידרשו בהם פירש ענשם כי ביום אכלך ממנו מות תמות ופירושו שכאשר ישוטט במושכלות לבקש דעת וחכמה עוד חייו אינם חיים ויהיה נקרא מת תמידי כידוע לכל בעל שכל. וידענו שאינו חי חיים צלולים אלא כסיל ופתי וחסר לב ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. על כן האדם בשמעו דבר ה' הזהיר בה אשתו והוסיף על צווי ה' ולא תגעו כי באמור האשה כזה אל הכחש מסתמא לא הוסיפה על דבריו מדעתה. אלא ככה אמר לה בעלה ונכון הדבר כי אמנם שגגת תלמוד עולה זדון ובו לא ניתנו הדברים לשיעורין וכל החושב בדבר המושכלות ואם מעט נקרא עוסק בלמוד ההוא ואין הפרש אלא בין רב למעט. על כן גם הנוגע בהם נקרא אוכל כי אי אפשר להבין בחכמות ואפילו כטפה אם לא יהיה לומד בהתחלותיהן באופן שהנגיעה בהנה אכילה מועטת הוא ואעפ"י שאין איסור בדבר אלא להוסיף ולהרבות הדרישה בהן מכל מקום האדם ואשתו אסרו אף הנגיעה הואיל והחכמה כשלשלת ולמוד קשור בלמוד ולך לך אמרין נזירא כדבר האיסור לישא משא ביום השבת וחז"ל אסרו עד מחט וטבעת על כן