מלאכת מחשבת חלק א נט

שיראה מה יקרה לו בהם מן המאורעות ומלת יקרא בזה הוא לשון מקרה כמו אשר יקרא אתכם באחרית הימים. וכל מה שקרה לו לאדם בהם כך שם להם שמות. והגיד לנו הכתוב כי כאשר קרה לו מן המאורעות עמם על שם המקרים ההם נשארו שמותם בהרגל לדור דור אע"פ שהשם בהם לא הושם כפי טבעם. אולם כאשר יצר הי"ת את הצלע לאשה האדם נתחכם וקרא לה שם המגיד טבעה בשם אשה על כי מאיש לוקחה ועל כן אמר זאת הפעם כלומר כל שמות החיות קראתי דרך קרי והזדמן כאשר קרה לי מן המאורעות בהם לא כפי עצמותם. אבל בזאת הפעם אין פגע ואין קרי אלא על צד רמז טבע הוויתה כי מאיש לוקחה זאת ונוצרה אחרי ויכולתי להתבונן בעצמותה. הנך רואה כי אחר זה חזר וקרא שמה חוה כאשר נתקללה כי אז נגזרה להוליד והיות אם כל חי וזהו שם המקרה והמאורע לו בה לדמיון שאר החיות: והנחש היה ערום וגו' עד סוף הענין

אנכי הרואה משתאה מחריש במשלו אשר משל בדבר עץ הדעת ועץ החיים וכל הנאמר בשבילם בם יש להשתומם הפלא ופלא א' מה בקש זאת להודיע בפירות הללו כי אין ספק שאינם דברים ככתבם וכלשונם עד שאכילת פרי יהיה סם וכוס התרעלה לגוף ולנפש האדם ואכילת פרי אחר יחיינו לעולם נגד רצון האל? עם כי אין דבר נעלם ממנו מ"מ א"א להתבונן בדבר שאם יאכל האדם עץ החיים יחיה לעולם גם אם ה' יגזור הפכו ושבשביל זה ראוי לגרש את האדם שלא יטעם ממנו? באופן שקצרה יד ה' לקיים דברו ורצונו אם לא יסתיר ממנו עץ החיים זה דבר ימאסנו השכל להאמין. גם מכתלי הדברים נראה ומאשר הפירות הללו לא נקבו בשמות שאין המקראות אלא לדרשה. וגם אם היה הדבר כן כפשט הכתוב אי אפשר שלא יהיה בהם דבר סתר ורמז לדבר גדול וסתומים וחתומים הדברים. גם אשוב לשאול ב' למה הי"ת ימנע טוב מבעליו מלהוסיף דעת ותבונה באדם? ולמה יענישנו על זה הלא מהולל נקרא ה' בשם החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה ל ב' ראוי לחשוב מחשבות על מה זה לא הזהירו על עץ החיים כאשר הזהיר על עץ הדעת? ומהנראה שלא הקפיד הי"ת על אכילתו אלא אחר שאכל עץ הדעת ד' הטעם שהיו ערומים ולא יתבוששו ואחר אכילת הפרי בושו ונכלמו? ולא מצאנו שניתוסף בהם בינה אלא לדעת כי עירומים הם ורחוק שעל זה לבד יקרא עץ הדעת. ומלבד מה שיש בסיפור הזה מן הקושי: ה' שלא מת ביום אכלו מן העץ שלא כדבר ה' הלא יפלא? ו' מה שאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון וגו' כי מה היתה טענתו נוצח' בזה ומה ראיה הביא לדבריו להדיח האשה לפשוע בה' ולמרות עיני כבודו? ובביאור נראים דבריו דברי הבל ורעות רוח אין בהם ממש: ז' היה נוח אל הנחש וקרוב שיאמר כי ירא אלהים שבאכלכם ממנו תהיו כמוהו. אולם באמרו כי יודע אלהים אין טעם למה אסר לאכלו ל ח' במה שהוסיפה האשה ולא תגעו בו וזה לא אסר הי"ת? ט' באמרה פן תמותון ונתנה ספק בדבר והי"ת ייעדם בודאי שימותו ביום אכלם? י' בסכלות האדם ואשתו אשר רצו להסתתר מפני ה' ומלא כל הארץ כבודו? י"א בדבר שכתוב קול אלהים מתהלך בגן לרוח היום. ומה שאמר את קולך שמעתי בגן כל אלו צריכים ביאור לדעת על מה זה ועל מה זה נכתבו הדברים האלה כלפי מעלה? י"ב בטעם יראתם להיותם עירומים והלא כבר עשה להם חגורות מלבד שהאיך ביקשו להסתיר ערותם מעיני ה' יתברך היוצר עין הלא יביט אף תחת הבגדים? י"ג על המאמר הן האדם היה כאחד ממנו. שזהו דבור בלתי הגון שאדם כאשר חטא יעלה מעלה לדמות יוצרו. גם מלת ממנו תקשה כאלו ח"ו יש שם הרבה רשויות? י"ד למה הי"ת לא רצה שהאדם יחיה לעולם אחר שחטא בעץ הדעת? ואיך אדם