מלאכת מחשבת חלק א נז

כדור הארץ בהכרח גם גלגל האויר נתקצר כי אין גוף נכנס בגוף אחר בטבע ושני גשמים לא ישכנו במקום אחד כידוע. על כן בהתרחב האדמה ובהתקבץ האויר ישובו חלקים משניהם למים. וזה אמרו נבקעו מעיינות תהום רבה וארובות השמים. רצה בתהום מים הנולדים מהארץ וארובות השמים מים ההווים מן האויר באופן שנהפכו מחלקי האדמה והאויר למים ויהי המבול וכן כתב הרמב"ן והיה אויר לח מאד. גם הר"ן אמר שבאלו ק"נ יום היה משתנה האויר למים וככלות הזעם העביר ה' רוח על הארץ וישוכו המים. ירצה שנתפשטו המים וחזרו להיות רוח ואויר ולא שבו עוד לטיט וחומר ולהתקרם על הארץ כאשר בתחילה. אלא ביום שתחרב הארץ ותיבש כאשר עמנו היום כמו שאמר והנה חרבו פני האדמה. ואח"כ חזר ואמר ובחדש השני וגו' יבשה הארץ. פירוש שנתייבשה היטב ולא נשאר בה לחלוחית כמקדם. כי רצה הי"ת בפעם הזאת לחדש עולמו למושב בני האדם ולשבת יצרה מה שלא היה בימי בראשית כאמרו שרצו בארץ ורבו בה. וכבר כאשר נולד נח נגזר לתקן עולמו ולכן נתנבאו זה ינחמנו וגו' מן האדמה אשר אררה ה' שלא היתה מקבלת זרעים כאשר אמרנו. הלא תראה מה שנחם ה' באמרו לא אוסיף עוד להכות את כל חי וגו' עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' פרו ורבו ומלאו את הארץ. רצה בזה שעוד לא תהיה הארץ מקוללת בשטחה הרך והענוג מאד. ובזה לא יהיה בה הכנה להתפשט עוד ולהביא מבול להכות את כל חי אלא שמכאן ולהבא יהיה זרע וקציר וגו' שטרם לא היה. וזה לפי שרצוני שהאדם ישב בה ויפרו וירבו עליה אל מה שלא הוכנה טרם זה כאשר הצענו:

על פי הדברים האלה ידוע תדע למה קודם המבול לא היה גשם ולא המטיר ה' אלהים על הארץ כי לא נבראת לשבת ושטחה היה בלתי ראוי לזריעה מהתענג ומרוך וניצוצי השמש לא היו מכים וחוזרים אלא עוברים ולכן האויר לא היה מתגשם. וזה אמרו וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח. רצונו שכל שיח ועשב השדה עדיין לא היה בארץ ולא כל השיח והעשב בכל העולם אלא לבד מקצתו והוא אשר נוצר בגן עדן. ונתן טעם לדבר הואיל ואדם אין לעבוד כי אלו היו אדם לרוב על פני האדמה אף בחסרון המטר כבר יכולים היו לתקן בחפירות לייבש ולהשקות ברגליהם. אך אמנם לא היה מטר ולא אדם. על כן כל שיח השדה טרם יצמח אלא מקצתו מכל מין ומין אשר הושם בגן ואח"כ פי' דבריו באמרו ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה ביאר למה לא המטיר ה"ל לפי שתמיד היה על הארץ אד דהיינו לחלוחית עולה על שטח הארץ ומשקה ברבוי תמידי כל פני האדמה באופן שלא היה ניצוץ השמש מכה וחוזר. ואין פי' אד כאשר דמו המפרשים אל הענן העולה באויר אלא ללחלוחית וחומר הצף על פני הארץ והוסיף ואמר כמפרש אח"כ כי מה שברא בששת ימי המעשה כל עץ נחמד חית השדה ועוף השמים היה למושב המקום המיוחד אשר יצר להשים בו האדם ולא בכל הארץ. וזהו שכתב כאן וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' וכבר נברא האדם ביום הששי עד שאין לומר שזהו אדם אחר מחדש אלא שכל אלה סיפור דברים ממה שהיה ונשנו בזה להודיענו הדבר על בוריו ושכל אלה לא נבראו אלא בגן לצורך אדם הראשון. לפיכך הוצרך הנהר להשקות את הגן לבדו כי לא היו מטרות גשם המצמיח הרים חציר. על כן הנהר הזה לא נברא אלא להשקות את הגן ולא חוצה לו כי לא היתה שאר הארץ ראויה כאשר אמרנו:

(נב) אורם כבר תשכיל כי אחר המבול ירד הגשם והשלג מן השמים בעבור היות הכאת ניצוץ השמש ביבשה הקשה ומכריח האויר להתגשם וליפול על הארץ ועל כן יתהוו העננים ונוכל להביט הקשת אשר יהיה בענן והוא אות ברית שעוד לא יהיה מבול. כאשר עולם כמנהגו נוהג להגשים האויר והארץ תשאר חרבה ושלוה בה שלא תתפשט למים עוד. והקשת סימן ברור שעצמי האויר נהפכים למים מכח ניצוץ השמש