מלאכת מחשבת חלק א נו

נשיאים מקצה הארץ רצונו שיעלו העננים מסוף העולם ועד סופו בראותנו הענן עולה מים או ממזרח כאלו בא מקצה הארץ ועולה נטוי על ראשנו מלמעלה כאשר נחשוב שבקצה המזרח ומערב השמים והארץ נושקים זה את זה. והנה כשברא הי"ת עולמו לא ברא בו דבר לשוא ובלי צורך ועל כי התכלית היה שהאדם יהיה כאחד ממנו יחידי בעולמו אין ראוי לברוא עולם מלא אילנות ודשאים לחפור פירות ולעטלפים ואדם אין ליהנות מהם לאכלן ודי לאדם אחד אילן אחד. וגם מן נפש החיה לצרכו כבר היה די והותר בשתים או שלש מכל מין ומין. (מז) הלכך ברא הי"ת בששת ימי המעשה כל הדברים למינם. ירצה המין ד"מ שור כשב סוס וחמור זכר ונקבה אילן אחד מכל מין ומין כי אין סברא שברא כל האילנות וכל הבהמות מלוא כל הארץ. ולא ברא כל האנשים גם כן אלא אדם אחד איש ואשתו. ומיני הדשאים והאילנות שברא לא נטעם בחלקות הארץ דרך יום כה דרך יום כה. אלא ראה בחכמתו לקבצם במבחר הארץ מקדם ונטע שמה כרם. זה שמו אשר יקראו גן עדן להתעדן בו האדם ולישב בשלוה וכל צרכיו מוכנים לו באין מונע. (מח) אמנם שאר כדור הארץ יתכן שלא היה הגון ליזרע להוציא ירק ועץ כל פרי. שאם היה מוכן ולא הוציא. ראוי לשאול למה זאת החלקה הוציאה ולא אחרת ל ואם הוציאה כלן נעמיק שאלה למה ולמי הוציאה? הלא הי"ת לא גרש הכנעני לפני ישראל לבעבור זה כמ"ש עד אשר תפרה ונחלת את הארץ. ועוד איך יתכן שבמאמר הי"ת נתמלא כל העולם אילנות ודשאים כי גם עתה אחר כל עזיקת בני אדם בשדות וכרמים נמצאו מדינות רחבות ידים אינם ראויים ליזרע. וכל האפריקה ומדברות האדמה אין מספר לא מקום זרע ותאנה. הנך רואה ומודה שלא היתה ראויה ומוכנת הארץ ליזרע בלתי מקום הגן לבדו אשר נטע ה' לתענוגות אדם הראשון כי כאשר הפריד ה' יתברך העצמים כאשר אמרנו סדרם בסדר נכון מן הקל שבקלים עד העכור והכבד שבכבדים עד שתהיה השתלשלות מסודרת מן האויר אל המים ומן המים אל הארץ באופן שבין המים והיבשה היה לאמצעי גשם שאינו לא מים ולא עפר ירצה דבר הממוצע ביניהם כטיט היון וכחומר הלח וכדומה. וכאשר נפרדו המים הסובבים כדור הארץ ונקוו בחפירות כמאמר ה' נשאר שטח הארץ רך כאגם וכחומר חוצות ואינו ראוי לזריעה אם לא בכח העבודה בה שיחפרו נהרים יאורים וחפירות בהם יזובו המים ותשאר האדמה יבשה כי לא רצה ה' יתברך שאדמה כלה תוציא פירותיה לשוא ואין אוכל. וכאשר גרש ה' את האדם מגן עדן לעבוד את האדמה הוצרך הוא וצאצאיו לעמול ולטרוח אחריה שתהיה ראויה לזריעה. ועוד היום ראינו במדינות שבינינו ישתדלו ככה להריק המים והאדמה תשאה ויוכלו ליטע שדות וכרמים. אם הדבר כאשר הצענו ראוי שאויר הארץ בעת ההיא היה יותר זך ונקי ממה שהוא היום בינינו. והדבר ברור הואיל וניצוץ השמש המחמם לא היה מכה בכדור הארץ וחוזר ומבעיר כיום הזה לפי שההכאה בדבר רך אינה חוזרת לאחור אלא נכנסת בו ועוברת משם והלאה ולא היה א"כ מחמם חלקת האויר קרובה לארץ. ובהכרח האויר היה תמיד עומד במצב אחד זך ובר ולא יתהוה בימים ההם מטר שלג או ברד הואיל ולא יסגר האויר האמצעי מעולם. כאלה פה עמנו היום (מט) שיתלהט האויר התתתון והעליון ויכריחו האמצעי בהתפשט' להסגר וליפול על הארץ בדמות גשם ושלג ובדבר הזה הוא מבולבל ובלתי מסודר יסבב עפושים ותחלואים. והי"ת ברא עולמו בראשיתו בתכלית השלמות ורעת האדם רבה הביאה המבול. הפרו וקלקלו השורה וסבבו המטר רעמים וזוועות ובלבול האויר בזמן הזה. כי אמנם כשעלה במחשבה לפניו לשחת כל בשר (נ) הוציא חמה מנרתקה וצוה שתבעיר בחומה שטח הארץ הרך והענוג ונתהפך בנענוע יותר אמיץ למים באופן שנתפשט ובקש מקום יותר רחב למושבו ממה שהיה לו וזהו שאמרו שעובי המחרישה נימוח. ובהתרחב