מלאכת מחשבת חלק א נה

הכבד ממנו כי תנועתו גדולה מתנועת האחר וכל המתנועע מעלה בחזרתו יכה בעצם הכבד ממנו ויכריחנו לירד וישפילנו. גם נדע עליית וירידת המים בצלוחית וכסף חי בקנה כפי דקות וגסות האויר הסובב וכל המתרגשות בעולם ואין זה מקום להאריך בהם. (מג) רק השמר והסכת כי כל הגופים שבעולם המה במלחמה תדירית זה יכריח את זה וזה יגרש את שאצלו. ולכן כאשר תשתדל להמציא מקום ריק באיזה אופן. תיכף גשם הסמוך ידלג כאיל וימלא חסרונו בהכנסו בריקות ההוא. לא מטעם הפילוסופי' שהטבע ימאס הריקות בלי תת טעם ודעת למה ישנאנו. אלא שכך יוכרחו הגופים לברוח אל מקום רחב ידים לתת מקום לגופים הסובבים ומכריחים אותם לנוס באשר ימצאו. (מד) לדבר הזה נראה האויר על פני השמים ממעל פשוט ונמתח יותר מהאויר שלמטה ממנו. כי בראשון חום השמש פועל ביותר ומכריחו להתפשט ולהניע חלקיו בגלגול עד שבו הריקות גדול מריקות האויר שלמטה ומכח התפשטותו מכריח האויר שלמטה להתקצר ולהתנועע בכבדות עד שיגיע ליסוד המים אשר יהיה בצורה כזו על התקצר העצמי' והתייחדם עצם בעצם באופן שיציירו צורת מים. וגם המה ילכו להתנהג בכבדות ממדרגה למדרגה עד יגיעו ליבשה שהיא הכבדה בתנועה להיותה קצה האחרון סובלת כח היסודות הקלים אשר עליה ומכריחים אותה להתכווץ ולהתקצר. ואלו היה השמש מתקרר ושובת ממלאכתו מבלי היות פועל החום כדרכו כבר היה אפשר שכל המים יחרבו וישובו ליבשה וכל האויר יתקשה להיות מים וכיוצא. ואלו יהיה השמש מחמם יותר מדאי היה מכריח האויר להיות אש והמים רוח והיבשה מים וכן כל כיוצא בזה (מה) עתה השכלת עשה כדת מה לעשות להתבונן ולדעת סבת הרעמים והקולות ביום סגריר ומהם הגשם והשלג ודומיהם. כאשר השמש יכה בכח בגשמי האויר הקרובים לארץ ההיא כי שם ניצוציו חזקים ליתרון חזרתם לאחור והכפלתם כידוע בטבע. וישגיח גם כן בתוקף בחלקת האויר השוכן קרוב יותר אליו באופן ששתי החלקות ההנה ישתרגו וירחיבו עצמיהם מכח החום המכריחם להתפשט יותר ממה שהם. יסובב בהכרח שחלקת האויר האמצעית תסגר ותתקצר יותר מטבעה מכח שתי החלקות בשתי קצותיה המכריחות וסוגרות אותה והיא מתאמצת להלחם נגדם ולהתנועע כדרכה יצא מזה קול הרעם ולהט האש ביום הענן. וכאשר ירבה כח הקצוות יכריחו האמצעי להתקצר לצורת המים ויפול על הארץ קצתו כדמות מטר בשלג או ברד כשהכח נתרבה למאד. ואם ינצח כח האמצעי יכריח בכחו הקצוות לחזור לאחוריהם או לצדדין לנוס מפניו ויולד הרוח. הלא תראה בקנה השרפה ביום קרב האש מתלקחת בעפר השרוף מכריחו להתפשט פשיטות נורא ועצום עד שיגיע ליותר משלשים אלף כמדתו ברגע ונשמע קול רעם חזק. והסבה בו שהעפר המתרחב מכריח האויר סביבו לנוס ולהתקצר בחוזק וירעים. על ככה בקיץ ירעם הענן לרוב חום האויר המתלהט קצתו ברגע ומכריח קצתו לברוח במרוצה רבה מה שלא יאונה בסתיו שאין כח בחום השמש אף בחלקת האויר האמצעית להבעיר ואינו כדאי אלא להגשים לצורת המים לבד ולא ברגע ופתאום אלא בזמן. ולכן לא ישמע רעם ולא ימצא ברד בימות החורף על הרוב. אתה הראית לדעת שהמטר והשלג ביום הזה יתהוו מהסגר האויר האמצעי ושאין הדבר לדעתי כמו שחשבו הראשונים שיעלו אדים וקטורים מן הארץ ושמהלחים יתהוה הגשם ומהיבשים הרוח ולא אשתדל בזה לחרחר ריב ומדון ולהביא תשובה על דבריהם הלא היא כתובה בס' המחקר ואין כאן מקומה. גם מחלוקת בזה בין רבותינו זה אומר מן השמים ככתוב יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך וזה אומר מן הארץ כדכתיב מעלה נשיאים מקצה הארץ ורובם בקשו פשרה מזה ומזה (מו) יהיה מה שיהיה די לנו שהאדים לבדם לא יהיו סבת הגשם בלתי הגשמת האויר ואמרו מעלה