מלאכת מחשבת חלק א נב

בטלה אשר היא מדה רעה בעצמה אלא היא בטלה פועלת. ולפיכך עלינו לשבח הבטלה ההיא יותר מן הפעולה כי בה יפעול הפועל ולא יעמול. ע"כ ברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו אף על פי שהבטלה רעה הואיל ובו שבת מכל מלאכתו אשר ברא לפעול ולעשות תמיד מעצמה. וכדומה לזה אכתוב בפסוק ושמרו בני ישראל את השבת בפרשת כי תשא. ואמרתי בלבי שלזה כוון הכתוב באמרו איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו הואיל ואין שם ענין זכירת שמירת שבת וכבר מצות שבת כפולה ומכופלת בתורה. אמנם הדבר הוא שרצה להודיענו כי אין מעשה האלהים כפעולת בני אדם אשר אחרי פעולתם ינוחו בטלים. אולם הי"ת בטלתו פעולה ועשייה תפעול ותעשה בלי הפסק. כי אמנם ברא אדם ובעלי חיים כלם ושם בטבעם תנועה מיוחדת להוציא זרע יוליד בדמותם בצלמם וכן בכל עשב מזריע זרע ובאבנים ועפר ובכל הברואים באופן כי פעולת ה' לא תשבות מעולם אלא פועלת והולכת ומחדשת בכל יום תמיד מעשה בראשית. זהו מה שכתוב איש אמו ואביו תיראו. שכאשר תדעו ותשימו על לב איש לאמו ולאביו ותתבוננו שיש סיפוק לכל איש ואיש להוליד בדומה לו ולפעול תמיד. ואת שבתותי תשמורו בזה תבינו ותשמרו את שבתותי מה הנה ותשכילו את מנוחותי. שבאמת אינם מנוחות ובטלות אלא תנועות פועלות בכל יום בלי שביתה כלל ועיקר: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים

כל פעולות הי"ת ברגע כמימריה הוא אמר ויהי המה ותולדותיהם כיוצא בהם שלא כמדת ב"ו העושה פעולה ואחר כך יפעול תולדותיה. אמנם הקב"ה ברא תולדות השמים והארץ ביום הבראם ברגע אחד ולא הוצרך זמן וריוח מה להוליד תולדות הנבראים שכבר ברא

וכל שיח השדה וגו' ואד יעלה מן הארץ וגו' וייצר ה' אלהים את האדם עפר וגו' ויטע ה' אלהים גן בעדן וגו'. ויצמח ה' אלהים וגו' ונהר יוצא מעדן וגו'

ראוי להתעורר בספור הלזה לבקש ולתור: א' למה לא המטיר ה' עד הנה ובמה יולד איפה עשב השדה וכל זרע זרוע? ב' אמרו ואד יעלה מן הארץ כי אם ירד הגשם והשלג מן השמים מן האידים העשנים העולים מן הארץ כמאמר חכמי הטבע אם כן גם בימים ההם היה מטר ויהיו בזה בתוך כדי דבור מאמרים סותרים? ג' יפלא מה שאמר וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. שאיך נאמר עד הנה שברא ה' ביום שלישי כל הזרעים והאילנות האם לחסרון המטר נתייבשו ומתו אם לעת כזאת לא היה שיח עשב כלל הנה לשוא נבראו! ד' למה ציוה להעלות אד מן הארץ להשקותה אם לא היו עובדי אדמה ושלחסרונם ה' לא המטיר אם כן גם אידם לא היה ראוי שיעלו להשקות? ה' אם ה' ברא האדם ביום הששי לבריאה וכל החיות והבהמות והזרעים כאשר נזכר מה זה שחזר הספור כאן לאמר וייצר ה' אלהים את האדם וגו' ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ וגו' וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים וגו'? ואין לומר שזו בריאה חדשה מלבד מה שברא בששת ימי המעשה ושברא חיות ואילנות ובהמות אחרות בתוך הגן כי גם אם ככה היה אי אפשר לומר זה באדם שנברא יחידי. וע"כ הוא ספור בו מה שנברא מקדם בו' הימים א"כ אף באחרים הגדת דברים היא זו. ולא ידענו למה הוכפלו הדברים ל ו' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי בריאת הנהר היתה בלי תועלת אחר שהיה עולה האד מן הארץ ומשקה מה צורך בנהר? ץ' יש להשתומם ג"כ על המראה שבפרשת נח באמור ה' והיתה הקשת בענן וידוע לחכמי המחקר שמוכרת הדבר להיות כן בענן ביום הגשם ועם כי אין מקום