מלאכת מחשבת חלק א נא

מנהגו והוא מנימוס צחות הלשון. אבל עיקר לשון בריאה לא תאמר בהחלט אלא על בריאת הדבר מעיקרו. לכן במעשה בראשית חוץ מן השמים והארץ דכתיב בהו ברא רצונו החומר והמתנועע לא כתב לשון בריאה אלא בתנינים זה לויתן כדברי חז"ל ובאדם לחלק נפשו מעשה אלהים כי אמנם לחלק גופו וחמרו כבר נאמר למטה ויאמר אלהים נעשה אדם וייצר אלהים את האדם עפר ולא כתיב ויברא. אבל בשאר הברואים שלא היה בעשייתם אלא הווה והפסד לא זכר לשון בריאה אולם מה שכתוב במאורות ויהי כן גם כי המה פעולת ידי הי"ת לבדו המה נשתנו בזה מכל הנבראים להבין ולהורות שגם טרם הבראם היה אור בעולם כדכתיב ויאמר אלהים יהי אור והקב"ה קבצו במאורות. זהו שאמר והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ ויהי כן כלומר ויהיו להאיר מכאן ולהבא כאשר היה טרם זה ויהי כן רצונו שהיה כן לשעבר האור אף קודם הוויית המאורות: ברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו

יש לפרש בצלמו בצלם שלו של האדם האמור לפניו ושהאלהים בראו בצלם ולא יהיה בצלם סמוך אל האלהים. וכן כתבו לתלמי ויברא אלהים את האדם בצלם ובדמות שאם ככה לא תפרש מדוע כתבו לתלמי מה שאינו פשט הכתוב. שכך פשוטו של מקרא שהקב"ה ברא כל איש ואיש בצלם ובדמות משתנה משל חבירו וזהו פלא גדול שאין פרצוף איש דומה לאחר כדאיתא בפ"א דיני ממונות לומר שכל איש ואיש עולם בפני עצמו כידוע ליודעי חן. וככה אמרו חז"ל בפרקי אבות חביב אדם שנברא בצלם ולא אמרו בצלם אלהים: רא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד

פירשו בו חז"ל זה המות. ואשתומם על מה זה יקראו בשם טוב המות הרע הזה המכלה כל אשר נשמת רוח חיים באפיו לנתוץ ולהאביד? ועוד מי יאמר שכל אשר עשה רצונו אל המות? ואומר אני כי העולם הזה טוב ויפה להבדל ושנוי הדברים בהפכיהם כי לא יבא מציאות צורת דבר אם לא יקדם העדר מציאות צורת דבר אחר וזה מחוק התנועה התמידית שבעולם הנותנת חיים ומות אל כל הדברים ההווים והנפסדים. כי אלו היה במציאות דבר אחד לבדו בלתי משתנה לא היה בו שלמות אלא חסרון. על כן בראות ה' את כל אשר עשה ושהוויה והפסד בהם סבה שיתקיים העולם ראה בו שלמות והנה טוב מאד

ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות

(לא) כל פעולה שאחרי עשייתה היא תפעול מעצמה לדמיון אבן השעות כשוב הצל אחורנית ותחבולות הם הניגרים העולים לא תקרא שביתה ממלאכה לאשר יפעלנה. כי מלאכת הפעולה פועלת והולכת עדיין בכח הפועל הראשון הפועלה ונתן בה כח לפעול. כי הי"ת בבראו שמים וארץ ברא התנועה בגשמים באופן שכל גשם יפעול מעצמו. הלא תראה בהבעיר תבערה ניצוץ אחד יעלה לבת אש עד לשמים ואין זה כי אם היות האש חומר היותר דק וצלול ומתנועע שבנבראים השפלים. ובהדבקו בגוף נכרי אם לא ימנעוהו הפכיים יכריחנו להתנועע בתנועתו וכל גוף שיקנה מדרגת תנועת האש ישוב להיות אש כמוהו. כי אין שנוי והפרש גוף אחד מזולתו אלא להפרש התנועה בין רב למעט ולפי שהי"ת ברא בכחו עולם כזה תמיד יתנועע ויפעול שביתתו לא תקרא