מלאכת מחשבת חלק א נ

שנבלת העוף והדג אינם מטמאים כשאר נבלות בהמה וחיה. וגם בבירור לחוש נראה הרוח בהם יותר על זולתם וקלות התנועעותם רצוא ושוב כמראה הבזק הן אלו מפעולות הרוח יתירה שבהם. גם תביט שכל מי שרוחו גובר על חמרו ימות בנקל יותר ממנו ע"כ האדם קלה מיתתו מן הבהמה. והעוף יותר והדגים יותר ממנו. כי הרוח בהתגברו על החומר יעוף על נקלה ויפרד ממנו. ובהפך יתדבק ויתחבר בחומר המושל בו ותהיה קשה פרידתו. אולם האש והאור כלם רוח ונפש כנראה שאין מושבם היום אל העין לבדם בקרב הארץ בלי כלי לקבלתם שיתפעל החוש החמרי בו ורצה ה' יתברך לחשוב במדרגה כזאת את האדם והתנינים לאהבתו המין האנושי ליתרון נפשו והתנינים הגדולים שבים כמאמר חכמי הקבלה. וראוי לדעת שה' חפץ למען צדקו להשתתף עם ברואיו ביצירת היצורים וכשם שג' שותפים באדם לדור דור כן בכל הנבראים נתייחד הי"ת בעשייתם עם הארץ ביצירת הבהמות עם המים בבריאת הדגים ועם האויר בעופות. אמנם הי"ת נכנס עמהם בעובי הקורה והציב לפעולתו חלק היותר שלם. ע"כ באדם נותן הנשמה החשובה ועוזב לאביו ולאמו הגוף הנגוף. וכאשר יאבה לעשות דבר חשוב בפני עצמו יעשנו הי"ת לבדו בלי חבר ושותף לכבוד לו ולתפארת וידענו שרוח הנבראים חוץ מהאדם הוא דבר פשוט בעל עצמים דקי' מתנועעים למאוד יסבבו החיים בהם כאשר כבר הבאנו למעלה. וכאשר צוה ה' לברוא נברא מן הנבראים לא יאמר ויהי כן אם לא נשלם כלו או רובו כי לא יצדק אמרו ויהי כן ועדיין צריך לכל הבריאה או לרובה. על כן כאשר הפשיט ה' יתברך הדק שבמים והרקיעם לדמות אויר לא נאמר בו ויהי כן אלא אחר פעולת הי"ת שהיא תשלום הרקיעה. מה שאין כן ביבשה שלהיותה קבוץ המים לבד למקום אחד עזב הדבר על הארץ והמים ולכן תיכף נאמר בו ויהי כן כאשר עשו המה הפעולה. כדבר הזה בזרעים ובדשאים נתן רשות לארץ להוציא מעצמה כמאמר חז"ל שקלקלה ולא הוציאה אלא עץ עושה פרי. וגם בזה נאמר ויהי כן אחר הציווי להורות שככה נעשה כאשר צוה ה' ואם לא בשלמות. אמנם בדגים ובעופות שבהם חלק הרוחניי רב מחלק החמריי לקח הי"ת חלק רוחניי הרב לעצמו על כן לא אמר ויהי כן כאשר גם ביצירת האדם הואיל ודבר התלוי בפעולת הי"ת אין צורך שיאמר ויהי כן שהוא דבר מבואר כי הוא אמר ויהי וממנו לא יפלא כל דבר. הסתכל אשר צוה למים ישרצו שרץ נפש חיה ולא צוה אותם שישרצו הנפש כי אמנם לקחה לעצמו כמו שנאמר ויברא אלהים וגו' ואת כל נפש החיה הרומשת אשר שרצו המים כלומר ברא בכבודו נפש שרצי המים שכבר שרצו המים בלי נפש. אולם בבריאת החיות והבהמות שחמרם רב מרוחם כתיב תוצא הארץ נפש חיה למינה וגו' שבבריאת חמרם רוב הבנין עשוי וע"כ נאמר שם ויהי כן. אף על פי שברא אחר כך הי"ת את רוחם שנאמר ויעש אלהים את חית הארץ וגו' והואיל וכבר כלי הנפש נעשה הרוב בהם על זה לא חש הכתוב לומר ויהי כן אלא אחר הרוב ונתן להם שם מושאל להם נפש חיה אף טרם בריאת הרוח כי הדבר הולך אחר רובו. ומטעם הזה לא אמר הי"ת בבראו רוחם נפש חית והארץ כי הוא בטל במיעוטו. ובריאת האדם והתנינים בחר הי"ת לעשותם מעצמו בלי שותף כל נברא ע"כ לא נאמר ויהי כן מטעם שאמרנו. (ל) וכבר ידענו כי לשון בריאה תפול על דבר שיברא מחדש בלי חומר קדום. אבל עשייה ויצירה על שינוי צורת ותנועת הדבר ירצה הויה והפסד כמ"ש ישעי' מ"ה) יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע הואיל והאור מתפעל מתנועה הראויה לכך בגוף. כי לא יעשה בו ה' אלהים דבר אלא נענוע ירצה הצורה כאשר השלום מתהוה מחברת ואחדות השונאים ושייך בהו יצירה ועשייה. אולם החושך והרע אינם אלא העדר התנועה להיות כל העדר ההויה רע ותפול בהם לשון בריאה ירצה בריאת הדבר יש מאין. ועם כי לפעמים בכתוב ישאלו זה לזה כן