מלאכת מחשבת חלק א מט

באור ראשון וזה גדול במאירים באור שני. אולם זה קטון וזה גדול בעצם האור כידוע. לכן לא זכר דבר מאור הכוכבים שאם יהיו מאירים באור ראשון הנה הם תחת סוג השמש ואם באור שני המה יהיו תחת סוג הירח. והיא בזה תקרא מאור גדול לערכם כי גם אם תמצא לומר שקצת הכוכבים יקבלו אור מן השמש מה שלא בא אל ידיעתנו עדיין מ"מ א"א שלא יהיה להם אור קצת בעצם ואור ראשון. וגם לא אמר להאיר ביום ולהאיר בלילה כי באמת הירח לא יאיר אלא השמש יאיר באמצעות הלבנה. אמנם ראוי לתת לירח ממשלת הלילה שכבר הוא כלי להשפעת אור השמש בלילה. הנה כי כן ידענו שהחמה תפעול שתי פעולות תמשול ביום ובלילה. ותבדיל בין האור ובין החושך. בהופיעה אורה בלילה באמצעות הירח. לפיכך פירש לך הכתוב בלשון הזה ולמשול ביום ובלילה ולהבדיל בין האור ובין החושך כאלו אמר תמשול תמיד אבל יהיה עם כל זה הפרש בין האור ובין החושך כשתאיר באמצעות הירח ולא שתמשול החמה ביום והירח בלילה. אלא הכונה שהשמש ימשול ביום ובלילה בחברת הירח להבדיל בין האור המאיר והמניע ובין החושך המקבל האור ירצה גוף הלבנה החשוך והעכור כי זה יקרא ראשון וזה שני כאשר אמרנו

ויאמר אלהים ישרצו המים וגו'. ויברא אלהים את התנינם וגו' ואת כל עוף וגו'

בהשתנות דברי המאמרים האלה ראוי להשגיח ולשאול: א' ראה ראינו בבריאת הרקיע שהוצרך הי"ת אחר הצווי לעשותו בעצמו שנאמר ויעש אלהים את הרקיע ובמים לא נאמר בהם אלא יקוו המים ובהם לא שלח ידו וכן בבריאת הדשאים אכן במאורות הקב"ה בראם ואין זר אתו וכן ביצירת האדם. אולם בשרץ המים בעוף ובחיה ובבהמה נראה הדבר מסופק כי שמה ישבו כסאות למשפט לגזור ולומר שתרוייהו איתנהו בהו כנראה מכתלי הדברים הלא דבר הוא: ב' כי מצאנו בכלם מאמר ויהי כן חוץ מעופות ואדם. גם זה דבר ללא תוהו וכבר דקדקו בזה רבים ג"כ: ג' גם בדבר שינוי גדול באמרו ויהי כן ברקיע אחר פעולת הי"ת מה שאין כן בזולתו שכתוב בכלם ויהי כן אחר הצווי לבדו ואחר אמרו ויהי כן הביא פעולת הי"ת בהם: ד' באמרו ויברא ה' את התנינם הגדולים ואת כל נפש החיה וגו' כי הלא טוב שיאמר ויברא ה' את כל נפש החיה ובהם יוכללו התנינים ג"כ שגם המה ילודי המים: ה' אשר שרצו המים למיניהם כי אם כבר שרצום המים איך בראם אח"כ הי"ת: ו' במאמר ואת כל נפש החיה ולא נאמר ככה בתנינים ומשמע שאין בהם נפש: ז' ביום צוותו לאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה ירצה שציוה על השרוץ של נפש החיה ולא על נפשה ובפעולת הי"ת נאמר את כל נפש החיה ולא נאמר שרץ נפש חיה: ח' כי ראינו בהפך בחית הארץ שה' אלהינו דבר לארץ שתוציא נפש חיה. ובפעולת ה' כתיב ויעש אלהים את חית הארץ ולא הזכיר בה הנפש לאמר נפש חית הארץ כדמות דברו אליה. אמנם באדם לא הזכיר שם נפש לא בציווי ולא בפועל כל אלה ראוים לשים לב עליהם: ט' שלא נאמר לשון בריאה אלא בתנינים ובאדם ובשאר הברואים תפש לשון עשייה גם זה הפרש מפורסם: ובהיתר הספקות האלה ראוי להבין ולהשכיל כי יש בנבראים השתלשלות בכל אחד מדרגה גדולה מחבירו דומם צומח חי ארציי וגם חי מעופף. בריה גדולה שבים. יסוד האויר והאש והאדם. (כט) הדומם כל רוח אין בקרבו כי אין חיותו ניכר להיותו גס ועכור והרוח בו בטל במעוטו. הצומח יש בו רוח יותר אבל הוא ארציי ועב דבק בארץ שרשו. ובעלי חיים באדמה גם כן יותר רוחניים ממנו ועם כל זה החומר בהם עיקר והרוח טפל כי נבראו מיסוד הארץ העכור מה שאין כן בעוף ובדגי הים שהרוח בהם עיקר והחומר טפל להיות הוויתם מיסוד המים והאויר ולכן אצלי הטעם על