מלאכת מחשבת חלק א מח

תעשה הבדלה בין היום ובין הלילה שיאירו על אופק אלו ולא יאירו על אופק זולתם מתחת לארצם. גם מה שאמר והיו למאורות כאלו לא יהיו מאורות ממש אלא ישרתו למאורות וזהו דבר שקר שיהיו סגנון ודמות מאורות אלא הם הם מאורות המאירים בפועל לארץ ולדרים ולכל צבא השמים. עוד יקשה אומרו שני מאורות הגדולים את המאור הגדול ואת הקטן סתר דבריו באותו פרק ובאותו מקום. מלבד שאיך יקרא מאור גדול ללבנה הקטנה בכמות מכל כוכב ואין סברא שככה יקראנה לערכנו כי לא יאמרו אל הגבעות שאצלנו הרים הגבוהים מכל ההרים אעפ"י שאלה יתראו לעינינו גבוהים מהרחוקים. וראוי עוד לשים לב אל מאמר לממשלת היום והלילה ולא אמר להאיר ביום או ולהאיר בלילה. ובענין הכוכבים לא אמר אם הם מושלים ביום בלילה ואם יאירו או יחשיכו. והוסיף עוד ולמשול ביום ובלילה עירבם זה בזה כאלו יהיו מושלים תמיד ביום ובלילה ולא זה ביום וזה בלילה כמאמרו בראשונה. ואחרון מה דבר ה' ולהבדיל בין האור ובין החושך כי אם ימשלו ביום ובלילה ויאירו תמיד אין זה חשך וגם הירח לא תחשיך אלא תאיר על הארץ ולא בחר לומר ולהבדיל בין היום ובין הלילה כמאמר ה' אשר צוה

אמנם יתיישבו היטב כל הערעורים כאשר נציע הצעה אחת קטנה. לידע ולהודיע (כח) כי האור יתחלק לשני סוגים. האחד כאשר יתנועעו החלקים הדקים בתנועה המיוחדת להאיר מן הגוף המניע ויגיעו אל נושא עומד כנגדו ויופיעו עליו מאורם ונראה כי קרן עור פניו כאשר יאיר השמש או האש בעלות להב הגופים כנגדו זהו אור נקראנו ביום אור ראשון. והשני כאשר הדקים המאירים ההם אחר שהאירו פני גוף אחד. ישובו לאחוריהם ויגיעו אל גוף אחר. אשר אליו האור ראשון אינו מגיע ויאירו אותו באורם והמאור הזה נקראנו אור שני. וכזאת וכזאת יוכל האור להשתלשל מגוף שני לשלישי וממנו לרביעי ומשם והלאה כל זמן שהמניע הראשון אמיץ וחזק ירוץ ולא יכשל. זה הכלל כל אור המאיר זולתו מכחו יקרא אור ראשון ואשר מכח כחו אור שני. הנה הי"ת לא רצה שתמיד יהיה אור ויום כי לא יתקיים העולם באור ובחום תמידי כידוע אם לא יהיה הבדל ביום ובלילה. ירצה בעת אור ובעת שאין אור וגם לא היה טוב בעיניו שבלילה ימש חושך אפלה בהחלט מבלי שישתמשו בני אדם בקצת אורה לצרכם. ואמנם לא תוסיף חום שלא להבעיר יותר מדאי על כן גזרה החכמה העליונה לברוא שני מאורות משונים. מאור אחד ישמש להאיר הרבה ולחמם ומאור אחר להאיר מעט ולא יחמם. הראשון יאיר מכחו והשני יקבל אורה ויאיר מכח הראשון. אחד ראש ליושבים ראשונה במלכות האורה והמניעים באור ראשון והוא השמש והשני ראש ליושבים בלי תנועה ומאירים באור שני. ובזה הרויח ה' לעולמו שלא ישב בלי אורה מעט אף בעת החושך וגם כשילך השמש מתחת לארץ יאיר אל מה שלא כנגד פניו באמצעות הירח וימשול ביום ובלילה אף כשלא יאיר כי הלבנה תופיע מאור השמש אל שכנגד פניה אע"פ שהשמש לא יצא על הארץ ויהיה שופע ברכה מאת ה' באור תמיד לעולם מבלי שיהיה יום תמידי ותדיר כאשר היה בהכרח אלו ברא הי"ת השמש להאיר בכחו תמיד לעולם אף שלא כנגדו והעולם לא היה מתקיים כראוי. ראה קורא נעים המשך הכתובים אין כושל במחנם אמר ה' יהי מאורות רצונו יהי מאור אחד יסבב שני מאורות האור ראשון והאור שני ושיהיה כדאי זה להבדיל בין היום ובין הלילה כי ואלו היה המאור אחד לבדו היה תמיד יום ולא לילה. והנה זה המאור יהיה למאורות ברקיע שנחשבם שני מאורות בראותנו אותם מאירים על הארץ ולפי האמת אינו אלא אור אחד המתפשט בגוף הירח וחוזר לאחוריו ומאיר מה שכנגדו וכן עשה ה' שני המאורות הגדולים השמש והירח כל אחד גדול בערכו בסוג אורו זה גדול במאירים