מלאכת מחשבת חלק א מז

החלקים הדקים והזכים מהם יתהוה הזך שבאילן הענפים והעלין ומהרוחניים יותר הפרי לכן לא יולד פרי מאילן זה מה שיולד מאילן אחר אע"פ שילכו יונקותיו של שניהם מתחת לארץ אחת והכל בא מכחה כי אין דמות חורי הזרע האחד לדמות חורי הזרע האחר ובהכרח לא יכנסו בזרע זה אלא עצמים אשר מהזכים שבהם יולד פרי זה ולא אחר. וילמדנו זה בבירור הרכבת ענף אילן ממין אחד באילן ממין אחר לא יולד ממנו אלא פרי הענף המורכב על התחתון מטעם שאמרנו. אולם העצמים בני צורה אחרת לא יוכלו ליכנס בזרעים שאינם בני גילם ויסובבו אל אשר יהיה שמה הרוח בנטות מעליהם עד ימצאו מתחת לארץ זרעים לא ידענום אנחנו כי לא נסינו בם ויציצו ויפרחו כעשב הארץ אך לעינינו נחשבם נולדים מסרחון ועפוש ולא מזרע כאשר לא נטענום ולא הגיעו להשכלתנו. ומכתלי הכתובים נראה שהי"ת צוה להבדיל בין אלו לאלו ושבאמת תוציא הארץ עץ פרי אשר זרעו בו על הארץ וגם עשבים נולדו מסרחון בלי זרע ראוי לנטיעה והיא הלכה בכחה ועשתה גם מה שלא נצטוית להפיק רצון בוראה והוציאה גם העשבים בזרע. וגם את זה לעומת זה להוד והדר יוצרה ולהגיד כבודו ורוממותו. ויהיה מאמר הי"ת תדשא הארץ ולא תוציא הארץ על כונתו שתדשא העשבים בלי זרע אלא מלחלוחית וסרחון עצמיה שכן משמע לשון דשיאה בהפך לשון יציאה שתורה יציאת העצמים מתוך הזרע. וזהו ג"כ הטעם שלא כתב למינו בעשב הארץ ככתוב בעץ פרי שאין רצונו שיהיה העשב קיים במין ע"י הזרע. אמנם הארץ פעלה לפנים משורת הדין בעין יפה ותוצא הארץ בלשון יציאה דשא עשב מזריע זרע למינהו שיהיה אף הוא קיים במין וזרעו בו כאשר עין בעין ראה ראינו גם כל עשב השדה יזריע בראשו זרע פרטי ראוי לנטיעה ועוד הוסיפה האדמה על מאמר ה' בצוותו שיהיה בכל עץ פרי זרעו בו בתוכו על הארץ ר"ל שיהיה הזרע בתוך הפרי ממעל הארץ כידוע והיא הוציאה אילנות שמלבד הזרע עוד יצמחו אם יקחו מהם ענף בלי זרע ויטעוהו בארץ כדרך כל האילנות באופן שזרעם בהם בעץ עצמו ולא בזרע על הארץ לבד. הלכך לא כתב אלא ותוצא הארץ וגו' ועץ פרי אשר זרעו בו למינהו ולא אמר על הארץ כמאמר ה'. וירא ה' וייטב בעיניו מה שהפליגה הארץ בשבח לעשות גם מה שלא ציוה אותה וקלסה הי"ת בזה וירא אלהים כי טוב: יהי מאורות ברקיע השמים וגו' להאיר על הארץ

הנך רואה בעיניך (כז) שהשמים ושמי השמים אינם אלא אויר זך ונקי בו יתגלגלו הכוכבים כל אחד במקום הראוי לו לפי כמות קלותו. כי כל הקל מחבירו יעלה עליו מעלה מעלה ולא ירד למטה ממנו לעולם זהו לשון רקיע השמים ירצה התפשטות השמים כאשר הצענו לעיל. ונתן טעם מדוע לא עשה הי"ת להם גלגלים מדבר עב ונקפא כאשר חשבו בטלמיו"ס וחביריו הואיל וצריכים להאיר בעליונים ובתחתונים והיו למאורות ברקיע השמים להאיר על הארץ. וכל דבר הקשה לא יעבור בו האור להאיר כהווייתו אף אם יהיה ספיריו כזכוכית אם לא בניצוץ מעוקם מאד ובשנותו טעמו אם להימין ואם להשמאיל כידוע

ויאמר אלהים יהי מארת וגו'. והיו למאורות ברקיע וגו'. ויעש אלהים את שני המארת וגו'. ויתן אותם אלהים וגו' ולמשל ביום ובלילה וגו' וירא אלהים כי טוב

נכספה וגם כלתה נפשי לתור ולבקש דעת בדברים האלה אשר בהשקפת העיון בהמה מבוכה רבה תחלת דבר ה' יהי מאורות יהי לשון יחיד והמאורות לשן רבים ובאמרו להבדיל בין היום ובין הלילה והנה לא הוויית המאורות אלא תנועתם